בערים אלה אסף תרומות בשביל עדת הפרושים בצפת.
ר' יעקב ספיר שביקר שנים אחדות אח"כ בתימן מוסר שהשליח נתקבל בכבוד גדול ע"י יהודי צנעא וכי היה הוא "איש בעל תורה וגבר חכם מדיני"; איש גבור חיל ואמיץ לב.. גבורתו וחכמתו עמדה לו לעשות לו חיל יקנה לו שם טוב; "גם ידע ברפואות וסגולות עשבים וסמים". באותו זמן חלה האימאם אל-מהדי. ר' ברוך רצה לרפאו. אולם המארי, יוסף אל קארה, הזהירו מלעשות כן מפני השבועה שנשבע לשולחיו. לאחר זאת יצא אל המדבר בלווית הדיין מארי יחיא אל אביצ' והגיעו עד חידאן. פה פגש ברועה משבט יהודי. ר' ברוך מסר בידו איגרת לשבטו וביקש ממנו להביא לו תשובה לחיידאן.
בינתיים הגיעו "הימים הנוראים". השליח חזר לצנעא וביקש מיהודי חיידאן שבבוא הרועה ישלחו לו את התשובה לצנעא. אז הלך ר' ברוך אל האימאם והצליח לרפאותו. והאימאם מינהו לרופא-החצר. גדולי המוסלמים התקנאו בכבוד הגדול שרכש היהודי הזה והתנכלו לו להמיתו.
הם העלילו עליו עלילות-שוא ובאחד הימים כאשר טייל האימאם בגן שבארמונו והיה שם גם ר' ברוך, ירה בו והרגו. זה היה ביום ח' בשבט תקצ"ד (1834).
הרב יהודה שמואל אשכנזי
נולד בטבריה בשנת תק"מ (1780).
על ראשית חייו לא נודע. הוא היה מגדולי הרבנים שבעיר והרביץ תורה בישיבותיה.
יצא בין השנים ת"ר-תר"א (1840-41) בשליחות "כולל-הספרדים" בטבריה לאיטליה.
מצבו הכלכלי היה קשה, ועל-כן הסכים להישאר זמן מה באיטליה, באתונה וליווינו, גם לאחר שסיים את תפקידו.
שני בניו יעקב ואברהם פתחו אז בית-דפוס בליוורנו וע"י בית-דפוס זה נדפסו רוב ספריו, פרט לספרו הראשון "ישא ברכה", שהוא פירוש עמוק ורחב על ספר אדם וחוה לרבינו ירוחם (ליוורנו תקפ"ב (1822).
שאר ספריו הם : "גזר ישי", כללי הדינים בסדר א"ב, חלק א' מכיל את האותיות א-י (שם תר"ב). את עבודתו הספרותית הקדיש בעיקר לסידורי התפלה. חיבר עליהם פירושים ואסף את כל הדינים הקשורים בהם. מהם נדפסו רק: "בית עובד" לימות החול (תר"ג), "בית מנוחה" לשבת (כנ"ל), "בית השואבה" לחג הסוכות (תרט"ו). שאר החלקים נשארו בכתב-יד.
אהבתי לא"י היתה עזה ובסוף ימיו החליט לחזור לטבריה.
נפטר בליוורנו בשנת תר"ט (1849).
אברהם (חיים אברהם שרגא) גוטמן (ר' אברהם דעבריצינער)
נולד בוורשה (פולין) בשנת תק"פ (1820).
לאביו ר' שמואל. בצעירותו עבר לצוברוצין (הונגריה) ושם הצליח בעסקיו ונתעשר.
נשא לאשה את חיה בת מנחם (נפטרה בירושלים, א' תשרי תרנ"א (סוף 1890).
עלה לארץ בשנת תר"ל (1870).
היה איש נאמן של חברת גמילות חסדים הכללי ומנהל עדת כולל אונגרין.
הקים תלמוד תורה מודרני לילדי בני הונגריה בעיר העתיקה. הבוחנים היו הרב חיים זוננפלד , הרב משה נחום וולנשטיין - והרב טוביה אריה גולדברגר. נפטר בירושלים (חשוך בנים), י"ז תשרי תרמ"ג (בסוף 1882).
הרב יוסף בן בבא
מעולי בוכארה הראשונים.
נולד בבוכארה בשנת תק"ץ (1820). בשנת תר"ה (1845) עמד בראש ישיבה בעירו וממנו יצאו כמה תלמידים מובהקים.
עשרים ושלש שנים כיהן בתפקיד זה ובמשך הזמן היה גם דורש לפני אחיו דברי כיבושין בשבתות וימים טובים.
ממלאכה זו התפרנס ואף זכה לחיות בהרווחה. אולם לעת זקנתו אירע לו מקרה שהעביר מאד את רוחו. אחד מארבעה בניו מת בנופלו לבור. בנו בכורו, מרוב צערו על מות אחיו, הלך לתורכסטאן ומת שם. ולאב הזקן נשארו רק שתי בנות. הוא החליט לעזוב את ביתו ללכת לחבק עפר ציון כדי לשכוח קמעא את האסון. הוא בא לירושלים בשנת תרכ"ח (1868) דרך אודיסה.
בשנת תרנ"ג (1893) הביא לדפוס בירושלים ספר בשם "שארית יוסף" (מכיל ארבעה ספרי-מוסר קטנים) ועל מטרתו הוא אומר בשערי הספר: "לזכות את הרבים וביחוד את אחי בני עמי במדינת בוכארה ואגפיה", הוא מוסיף שמצא בירושלים נחמה למות בניו ולשם כך הוא מתנדב לחלק את הספר חינם.
משה מזרחי
היה מורה-הדרך היחידי בירושלים בזמנו. גבאי בית הכנסת על שם רבנו קלונימוס בעיר העתיקה בירושלים.
היה פיקח משכיל ובעל ידיעות רבות. ידע למעלה מי"ג שפות מזרחיות ומערביות. שמו התפרסם לברכה בין כל התיירים שביקרו בירושלים, ואלה בחזרם