לארצותיהם הרבו לדבר בשבחו. והמליצו לפני הנוסעים אחריהם שיתקשרו אתו.
בימים ההם, לא היו דרכי התחבורה בארץ מתוקנות. מכוניות ועגלות טרם נראו. ממקום למקום נסעו בשיירות על פרדות, סוסים וחמורים. בהיותו מורהדרך קבוע לכל התיירים שבאו לארץ, הכין כל צרכי נסיעה: פרדות, סוסים, אהלים, ארגזים, נאדות-מים, מערכות כלים שונים, מזון משומר וכיוצא בזה.
ידע יפה את מנהגי הבידואים והצטיין בתחבולות שונות נגד מקרי התנפלויות. פעם נסע ללונדון והתאכסן בביתו של סיר משה מונטפיורי . וכאשר באו לארץ ישראל משה מונטפיורי ובני אחיו, קישט לכבודם את בית הכנסת על שם רבנו קלונימוס שהתפללו בו ואף הוזמנו לאכול בביתו.
אשתו זינבול . ואחרי מותה נשא לאשה את אסתר באג'א מטנג'ר. נפטר בר''ח סיון תרנ"ג (1893).
הניח אחריו בן יחיד: ר' יעקב חיים מזרחי (פראנקו) ז"ל.
משה סופר
לאביו מנשה. נולד בבגדאד בשנת תרס"ד (1904).
בהיותו בן שנתיים עלה יחד עם הוריו לארץ ישראל ונשתקעו בירושלים.
נתחנך בביה"ס "דורש ציון" ובביה"ס העירוני לבנים ואח"כ בבית המדרש למורים העברי. בהשלימו את חוק לימודיו נסע לבגדאד ושימש בהוראה בביה"ס של הקהילה שם במשך חמש שנים (תרפ"ד - תרפ"ט).
מבגדאד עבר לבירות וניהל שם את הת''ת של הקהילה היהודית עד סוף שנת תרצ''ד (1934).
כאשר עבר הת''ת לרשות חכי''ח עזב את תפקידו זה ועבר להורות בא"י.
בשנת תרצ"ה (1935) הורה בביה"ס בגבעת-עדה. בשנים תרצ"ו - ת"ש ניהל את הת"ת החרדי "יסוד הדת" בחיפה. בשנת תש"א (1941) ניהל את בית הספר העממי והתיכוני בצפת.
בתש"ב עבר להורות בירושלים בבתי ספר שונים בזרם ה''מזרחי''.
ידוע כעסקן ציבורי ובכל מקום הימצאו השתתף במפעלים חינוכיים ותרבותיים. דרשן מובהק.
הרצה הרצאות רבות במסיבות עונג-שבת, ברדיו וב"בית העם" בירושלים. בפרי עטו השתתף בעתונים; דאר היום, העולם, התור, המכבי, הד החינוך, הדי המזרח, בדרך, הבוקר, הצופה, לוח המורה, ועוד.
בשנת תש"ה (1945) נבחר לחבר ועד עדת הבבלים בירושלים.
בשנת תש"ז נבחר לחבר הועדה לחינוך ולתרבות שעל יד ועד עדת הספרדים בירושלים.
ד"ר אהרן קון-שחטר
נולד ביגילניצה שליד צ'ורטקוב, במזרח גליציה ביום י''ד ניסן תרמ"ז (1887).
לאביו ר' מרדכי (שוחט, ממשפחת חסידים ולומדתורה, עבר לדור בצ'ורטקוב ולהיות ממקורבי הרבי) ולאמו פייגה לבית כהן. הצטיין בלימודי היהדות בתור "עילוי" ובבחרותו קיבל סמיכה להוראת איסור והיתר (לרבנות) אח"כ נמשך להשכלה ולציונות, לצערו הרב של אביו החסיד, עבר לצ'רנוביץ. התפרנס ממתן שיעורים ועבר בהצטיינות בחינת-בגרות אכסטרנית בגימנסיה הגרמנית.
ב-1908 עלה לארץ, בזרם עליית הנוער הציוני מגליציה. למד בבית המדרש למורים שבניהולו של דוד ילין בירושלים יגמר ב-1914. לרגל פרוץ מלחמת העולם התגייס לצבא האוסטרי ועלה במהרה לדרגת קצונה. אח''כ נתגלגל לאיסטמבול ונתקבל למורה בבית הספר של חברת כי"ח (אליאנס) שם. אחרי שנת 1920 יצא להשתלם באוניברסיטאות ציריך, וינה והאמבורג, שם גמר ב-1924 והוסמך לד"ר לפילוסופיה (הדיסרטציה: על הפסיכולוגיה של הילד).
ב-1925 חזר לארץ לזמן קצר. יצא לניו-יורק ונתקבל שם למורה בקולג' היהודי למקרא, עברית ופסיכולוגיה. הרבה לעסוק בחקר-השוואה של הכושר הלימודי והרוחני אצל ילדים יהודים ונוצריים, ולרגל מחקרו זה שהה גם כאנגליה.
ב-1937 נשא לאשה את שושנה בת אדולף פוהורולה מבוצ'אץ'.
באותה שנה חזר לארץ ונתמנה למנהל בית-הספר ''עליה ב' בתל-אביב, שנוסד אז לקליטת ילדי העולים, והוא התמסר לאירגון בית-הספר מראשיתו ולניהול העבודה החינוכית בו לפי מיטב ידיעותיו ונסיונו. המשיך בעבודת-הדוקטור שלו, על הפסיכולוגיה של הילד, ובינתיים נמנע מפיזור דבריו בכתבי-עת, כדי שימסור את הכל במרוכז בספרו, אך לא הספיק לגמרו.
ב-1952 הוצא לפנסיה לרגל הגיעו לגיל החוקי