יצא לאיטליה. בהיותו בליוורנו קיבל מבית-הדין של הספרדים אגרת אל נציגי ישראל שיתמכו בו. כאיגרת זו נמסרו גם הפרטים הביוגרפים עליו. כל התעודות הללו (והן ארבע במספר) נדפסו על דף בודד בליוורנו בשנת תק"פ (1820).
אהובה שולמן
נולדה בהומל (רוסיה), י"ד אדר תרמ"ה (מרץ 1885).
לאביה ר' שניאור זלמן בן משה הכהן צירין (חסיד חבדי, בר אוריין ולאמה רוחמה בת יצחק דרבקין. קיבלה חינוך מסורתי, עברית, תנ"ך ורוסית ע"י מורים פרטיים.
בשנת תרס''ד (1904) נישאה למאיר יעקב שולמן (ראה כרד ד', עמוד 1661).
התמחתה בתעשית סוכריות ושוקולדה בהומל (רוסיה).
היתה פעילה באגודת "בנות ציון" באיסוף כספים למוסדות ההסתדרות הציונית, הפצת ספרים עברים וכו'.
בימי הפוגרום בקישינוב היתה פעילה בההגנה העצמית בהומל (באלול תרס"ג) בשעה שפרצו הפוגרומים שם.
בי"ג חשון תרס"ה (22.10.1904) עלתה עם בעלה לארץ.
עזרה לבעלה להקים ביפו ביח"ר לסוכריות "פרוגרס" בעזרת המכונות שהביאו עמהם מחו"ל והיתה המומחית באריזת הסוכריות. זה היה אז ביהח"ר המודרני הראשון לסוכריות. משכה בעול הקשה בעבודה, עד כי נאלצו לקבל שותף, והפירמה נקראה ; "לוינשטיין ושולמן''.
מראשוני בוני הבתים ברחוב נחלת-בנימין בתא.
היתה פעילה באגודות: ויצ"ו, עזרה סוציאלית, בנות ברית וכו'.
נפטרה בתל-אביב ט"ו ניסן תש''ך (12.4.1960).
צאצאיה : הרצליה אשת הריס סיל (ראה כרך י', עמוד 3569), בן-עמי (אדריכל. נשוי למרים לזריס מדרום אפריקה), ד"ר רחום (נשוי לכרמלה בת יהודה נדיבי).
יחיאל בר יוסף
מאנשי-ירושלים.
בשנת ת"ר (1840) היה בניו-יורק והדפיס בליטוגרפיה מפה עברית-היסטורית. המפה מתארת את יציאת בני-ישראל ממצרים וחלוקת הארץ לשבטים. בשולי המפה נמצאת חותמת עגולה ועליה כתוב: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה"; "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". בסוף באו שתי תעודות שאין להן כל קשר למפה. האחת בכתב ספרדי והשניה בכתב ערבי. על התעודה העברית כתוב באנגלית שזוהי "המלצת רבי יונה נבון ושני עוזריו" ועל הערבית - "רשיון מהפאשא מירושלים". זיופים אלו נעשו בודאי כדי להטעות את האנשים שיתמכו בו תמיכה הגונה. בין התעודות בא האישור של הקונגרס האמריקאי על המפה. בצד המערבי באה תמונתו של המחבר. המפה מכילה עוד כמה חתימות מזויפות.
טופס יחיד ממנה נשתמר בידי ד"ר נתן שלם בירושלים.
הרב מנחם ב"ר משה הבבלי החברוני
חי במאה הט"ז. בצעירותו עלה מבבל יחד עם הוריו ואחיו. כולם נזכרו בשו"ת המבי"ט (ח"א סי' מ''ג) בענין עסק של צמר וצבעים שעסקו בו ר' מנחם ובית אביו בשנת הרצ"ז (1537).
בתחילה ישב בצפת ואח"כ השתקע בחברון. היה גדול בדורו. רבני זמנו העריצוהו וכבדוהו מאד וכינוהו בשם "חכם כולל ומופלא איש אלקים מרן ורבנן". גם ר"י קארו בעל השו"ע הזכירהו בספר תשובותיו (אה"ע גטין סי' יו"ד), אשר את פסק דינו וחלק לו כבוד גדול.
ר' מנחם התפרסם ביחוד על-ידי ספרו "טעמי המצוות" מאת "החכם המופלא איש האלהי מרנא ורבנא מנחם בכמ"ר משה הבבלי..." שזכה לכמה מהדורות בארצות שונות. ספר זה שהוא רב האיכות, מוכיח על בקיאות המחבר בכל מקצועות התורה.
ר' מנחם הבבלי היתה לו חיבה יתירה לחברון עיר האבות, משום כך יצא מצפת שבה היה מרוכז הישוב היהודי בימים ההם, והתישב בחברון. אפשר מאד שהיה מן החלוצים הראשונים ל"שיבת חברון".