בשנת תרצ''ג (1937) הדפיס אוסף של שיריו בשם "פרקי שירה", קיידאן (ליטא, תרצ"ז).
חיבורו הגדול הוא ספר "כתר שם טוב", על המנהגים של היהודים הספרדים והאשכנזים, ההבדלים שביניהם וטעמם ומקורם. רק שני חלקים ממנו נתפרסמו (שם, תרצ"ד). בכתב יד נמצאים אצלו עוד: פירוש על מדרש רבה ותנחומא, על התורה ועל הש"ס ; שאלותותשובות, "שלחן-המלך" (חלק ממנו נדפס בכתב-העת "יהודית") ; ספר מסע לספרד וצרפת. משנת ת"ש (1940) החל להוציא מאסף לחכמת ישראל בשם "יהודית" שהופיע פעמים בשנה.
על אף שעזב את א"י בצעירותו הרי מעולם לא פסק מלפעול למענה ועד היום לבו וכל מעייניו נתונים לה.
בן ציון אלקלעי
לאביו משה. נולד ברכאט (מרוקו) בשנת תרי"ח (1858). בהיותו בן שמונה שנים חלה במחלת האבעבועות ונסתמו עיניו. מאז לא פסקו פורענויות מלבוא עליו. אביו התמסר לחינוכו והשתדל ללמדו תורה על אף שלא היה יכול לראות בעיניו.
הצטיין בכח זכרון רב ובהתמדה, והצליח לרכוש לו ידיעות רחבות בתלמוד ובנושאי-כליו. בשנת תרל"ד (1874) עלה עם אביו לא"י והשתקע בטבריה. אביו לא האריך ימים ובאותה שנה נפטר והוטל עליו לדאוג לפרנסת משפחתו.
בטבריה המשיך בלימודיו ורכש לו בקיאות גם בספרי הפוסקים וידיעות עמוקות בקבלה.
בשנת תרמ"ח (1888) נשלח בלוית עוזר כשליח קופת ר' מאיר בעל הנס בטבריה, לערי המערב הפנימי, הוא שהה שם כשנתיים וחצי.
בשנת תרנ"ה (1895) בשליחות העדה הספרדית בחיפה לצורך בנין בית-עלמין שם. יצא בשליחות לערי אלג'יר וטריפולי ועמו לקח את בנו ר' אהרן מנצור. זמן מה אח"כ בשליחות ק"ק חסידים "בית-אל" בירושלים לאלג'יר ומאוחר יותר נסע למצרים לצורך הדפסת ספריו. בשנת תרס"ב (1902) עזב את טבריה, לרגלי סכסוך עם הפרנסים שם והשתקע בחברון.
למרות שהיה סומא בשתי עינו חיבר הרבה ספרים ע"י זה שהקריא את דבריו לאחרים.
ספרו הראשון "עשיר ורש" (ספר ויכוח בין עשיר קמצן ועני אומלל). ספר ספרותי בהחלט ונועד כדי להוכיח לעשיר את חובתו במתן הצדקה. (ירושלים תרמ"ד ; תדצ"ד); הלכה רווחת, פי' על שאלות ותשובות "הלכות קטנות" של הרב יעקב חאגיז (ח"א שם תרמ"ה, ח"ב - כת"י; כסאות למשפט שו"ת ועניינים שונים (שם תרס"ג); חמדת ירושלים על מעלותיה של העיר ועל הגאולה (תרס"ט) ; קריה נאמנה דינים והלכות על-סדר א"ב (כת"י) ; שער ציון, שו"ת (כת"י) ; "כוס עיקרים" על י"ג עיקרים (כת"י). חיבורו "עגנת עגונות" נדפס בתוך הספר "לשאלת עגונא" של הרב אפשטיין (ניו-יורק תש"א).
כשלוש שנים אח"כ עבר לירושלים.
נפטר בה כ' מנחם-אב תרע"ג. (23.8.1913).
עמרם המערבי
תושב צפת. שהיו לו קשרים מרובים עם שבטי ערב. כנראה שעסק בחקלאות. הוא ידע יפה את שפתם של בני המדבר והיה בקי בקוראן ובספרות האסלאם. בשל ידיעותיו אלו ואומץ רוחו וגבורתו נשלח עלידי חבר-אנשים, שבראשם עמר ר' יהוסף שווארץ, לתימן לבקש את יהודי חיבר במדבריות ערב. הוא התחפש בלבוש של עולי-רגל ערביים ויצא מצפת בחודש אלול תר"ו (1844).
בין עדן למכה נשדד בידי שבט ערבי ועל כן חזר לעדן ושהה שם זמן מה, אז קיבל ידיעה שלמזרחה של עדן שוכן שבט ערבי-יהודי גדול הקרוא "שבט בנימין" והוא התכונן לבקר שם.
מעדן נסע לצנעא ומשם פנה לחאבאן ושאר מקו- מות בערב, כדי להתחקות על מקומם של עשרת השבטים.
ר' יעקב ספיר כותב עליו בספר מסעותיו שר' עמרם התחפש כישמעאל ביודעו היטב לשון ערבי (לשון אמו) וגם קריאתם והקוראן שלהם ותפילותיהם והיה נחשב אצלם למלומד ולא הכירוהו. ושם חקר ודרש על בני הרכבים (יהוד אל חבר) ולא מצא ומשם בא לארץ התימן ולפה ק"ק צנעא וסבב כמעט בכל הארץ הזאת... עד עיר חיידאן אבל לא חרף נפשו לצאת אל המדבר הגדול והנורא ההוא וחזר לביתו", בשנת תרי"ד (1854).
עיין קובץ בסער "מאמרו של בן צבי.
הרב רפאל יחזקיהו גאנין
לאביו הרב שלום משה חי בן הרב חיים אברהם גאזין . נולד בירושלים בשנת תר"י (1850). למד תורה מפי אביו הנ"ל ובישיבותיה של ירושלים.
היה חבר בית-הדין של הרב יוסף נסים בורלא. שמחת חייו הייתה ספרית משפחתו העשירה. כל היום ישב בין אוצר-ספריו ועסק בתורה. כתב הערות על הספר "אהל מועד" לר' שמואל ב''ר משולם גירונ די בשם "מכסה האהל" (ח"א ירושלים תרמ"ו, ח"ב, שם, תרס"ד); השלמות לספר "שמח נפש" של אביו הנ"ל; הו"ל את הספר "עבודה תמה" של הרב יהושע בנבנשתי. הוליד שלושה בנים: הרב שם טוב (ראב"ד של העדה הספרדית והפורטוגזית בלונדון), משה חי, אליהו. נפטר כ"ט כסלו תרפ''ד (7.12.1923).