בשנות 1951-55 ציר ישראל בדרום אפריקה.
משנת 1955 קונסול כללי בניו-יורק.
הרב משה מרדכי מיוחס
נולד בירושלים.
מגדולי רבני ירושלים במחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה.
משפחתו מתיחסת עד ר' שלמה אבן וירגא מחבר "שבט יהודה", מכאן השם "מיוחס".
מצאצאי רבני ירושלים ר' רפאל בכר שמואל מיוחס בעל "פרי אדמה" ובנו ר' משה יוסף מרדכי מיוחס בעל "ברכות המים".
היה ראש השוחטים בירושלים וישב שלישי בבית דינו של ר' חיים דוד חזן בעל "נדיב לב".
נפטר בירושלים ביום ט' בניסן תרכ"ב (1862).
הרב סעדיה (המכונה רבינו) בנבנישתי (ן'וינישטי)
בן ר' שניאור ן' וינישטי. נולד בירושלים בשנת תקל"ה (1775).
נקרא על-שם זקנו ר' סעדיה מרזוק שהיה מגדולי חכמי ירושלים בזמנו.
תלמיד חכם גדול בתורה ועסקן צבורי. גדולי חכמי ירושלים, ר' משה אהרן הלוי ור' משה סוזין (שהיה אח"כ חכם באשי) כותבים עליו בשנת תקע''ב (1812): "אחד מאיר זך בלי שמרים גבר חכם ונהיר... החכם השלם, הדיין המצויין סמוך ומופלא הר"ר כמהר"ר סעדיה המכונה רבינו דון ן' וינישטי". בשנה הנ"ל נבחר להקים ישיבה שעשירה אחת מקושטא, בשם רבקה אשת יהודה אשכנזי, החליטה לייסד בירושלים. הוא נתמנה למנהלה.
המקדישה הניחה בקושטא נכסי דלא ניידי שפירותיהם יהיו נועדים לכלכלת הישיבה. היא מינתה עליהם את העשיר הנודע כב' השר סי' יצחק בכור קרמונה. סמוך לפטירתה בשנת תק"פ (1820) חל עיכוב במשלוח הכספים. ר' סעדיה נסע לקושטא וקיבל פסק מבית-הדין שם למסור לו את הכסף בקביעות. מצבו הכלכלי היה טוב שכן בתעודה אחת משנת תקע"ז (1817) אנו קוראים על חוב של שלש מאות אריות שהיה לו על "דיר האמלקים" (הארמנים) בירושלים. היה לו גם הקדש מיוחד באיזמיר והקהילה שם היתה שולחת לו מידי שנה בשנה את ההכנסות. בשנת תקצ"ו (1836) היה בין ראשי הקהילה שבחרו בר' יונה משה נבון ל"ראשון לציון". הוא מילא גם תפקיד של ראש-משמרה של בית-העלמין ועל אף מעמדו הציבורי הנכבד לא התבייש לעסוק גם ב"שמירת הרחיים של חיטי דפסחא".
לר' סעדיה היו שני בנים משה ויעקב ; לפי מסורת קדומה של המשפחה נפטר בירושלים כ"א בניסן ת''ר (1840).
פרופ' חיים יהודה (ליאו) רות
נולד בלונדון (אנגליה) בשנת תרנ"ו (21.3.1896).
לאביו יוסף רות. חניך האוניברסיטאות: לונדון ואוכספורד וקיבל תואר ד"ר לפילוסופיה.
בשנות 1921-28 המזכיר האנגלי של חברת שפינוזה.
בשנות 1923-28 מרצה באוניברסיטה מנצ'סטר.
נשא לאשה את מרגרט לבית דיויס. בשנת 1928 עלה לארץ.
חבר ועד המנהלים של ביה"ס הריאלי בחיפה.
נתקבל כפרופ' באוניברסיטה העברית בירושלים בקתדרה לפילוסופיה על שם אחד-העם.
משנת 1928 מיסד ועורך ספרית "ספרי מופת פילוסופיים" ע"י האוניברסיטה העברית.
יו"ר מועדון "רוטרי" בירושלים.
כתב מאמרים בפילוסופיה: בעברית, אנגלית וצרפתית.
פרסם ספרים על נושאים פילוסופיים באנגלית: שפינוזה, דקארט והרמב"ם (1924). מכתבי דקארט והוגנט (1929), וכן תרגומים לעברית.
אהרן הכהן לאפין
נולד בירושלים, ח' כסלו תרל"ה (סוף 1874).
לאביו ר' בצלאל הכהן לאפין (מעסקני יפו. ראה כרך א', עמוד 456) ולאמו רחל ציריל בת ר' מיכל רבינוביץ, מסימיאטיץ.
קיבל חינוך מסורתי בירושלים.
בשנת תר"ן (1890) עברה המשפחה ליפו. הסבתא לא נתנה לנכד לבקר בבית ספר, ובאין ברירה התחיל לעבוד במשרדו של אביו, כשהוא בן 14 שנה.
לשם השתלמות נסע לארצות הברית וכעבור 3 שנים חזר לארץ ולמד בהצטיינות רוקחות.
עבד כמה שנים בתור רוקח בזכרון-יעקב ובחדרה.
נתקבל לרוקח בבית החולים היהודי שערי ציון במנשיה (נוה שלום). מחוסר עובדים ומומחים, מלא תפקידים שונים : טיפול בחולים, השגחה על המטבח, הגיינה וכו'. היה מסור מאד לחולים ושימש לרבים מהם כרופא. בעיקר בריפוי עיניים.
בשנת 1904 נשא לאשה את מרים בת אברהם שלום הכהן אלשטיין. עבר לבירות ופתח שם בית מרקחת ובמשך שש שנים עשה רכוש. וחזר לארץ.
פתח ביפו בית מסחר לרפואה (1914) והצליח, כשפרצה המלחמה העולמית הראשונה פחד שהתורכים