השנים 1914-1911 עברו עליו בשמירה ברחובות ובראשון-לציון.
ב-1913 הדף את ההתקפה הגדולה של אנשי זרנוגה, אשר הסתערו על רחובות.
אולם הוא היה לא רק שומר אמיץ-לב, כי-אם גם פלח טוב. ב-1914 העבירו "השומר" לפלחה בקבוצת תל-עדשים, שם גילה את כשרונו הפלחי וצעד בראש הקוצרים בחרמש.
ב-1917, לאחר שחברי "השומר" בתל-עדשים נפלו קרבן-שוא כחשודים כחברי "נילי" הוגלו לבית-הסוהר בדמשק, עלה בידיו להתחמק מן המאסר בעזרת תעודות מזוייפות. בדמשק היו - אסירי "השומר" צפויים למשפט צבאי ליד "השולחן האדום'', מאחר שהואשמו ע"י השלטונות התורכיים בריגול לטובת האנגלים, שתפקידם כביכול, היה לבצע חבלות בפנים המדינה כדי לסייע לאוייב בהתקיפו את הארץ. עד למשפט עברו עליהם ימים ולילות של עונשי-גוף איומים, שהיו מבוצעים בידי הסוהרים התורכיים בפראות ובאכזריות. והנה לעתים תכופות מאוד, לאחר ליל עינויים כזה, היה מזדמן אצל חברי "השומר" בלי שירגישו בו, התאספו מכל התאים והיה מבלה אתם שעה ארוכה בשיחה על חדשות ועל האירועים שנתרחשו בעולם ובארץ. בהתחפשו במדי קצין תורכי ובהצטיידו בתעודת-זהות מזוייפת, היה מערים על המשמר ובדרך זו הצליח לבקרם לעתים קרובות בתוך בית-הסוהר. ביקוריו אלה לא יישכחו לעולם. עם כל ביקור היה מכניס משב-רוח מרענן ומעודד.
ב-1918 עם כיבוש הגליל ע"י האנגלים, הוא מתגייס בין יתר חברי "השומר" למשטרה העברית בטבריה. שנות שירותו אלו במשטרת טבריה היו קודש להגברת ההגנה ולריכוז נשק. באותן השנים חלו המאורעות בגליל-העליון והתמסר כולו לגיוס עזרה למגינים.
ב-1920 חוזר לעבודת המשק, לקיבוצו כפר-גלעדי, אך לא ניתן לו להתרכז בחיי משק שקטים.
ב-1921,ב התפרסם הגזירה בדבר הפסקת העליה, התנדב לאירגון ההעפלה דרך נמל בירות. ולאחר שהצליח בדרכי ההעפלה, השתמש בנסיונו זה כדי להעביר נשק רב לארץ מווינה ומברלין.
ב-1929 עומד ספקטור בראש ההגנה על יישובי הדרום, ובמאורעות 1936 ניצח על ההגנה בגוש תלמונד. אחרי-כן הופקד, מטעם הסוכנות, על אירגון הנוטרים בדרום הארץ.
מראשית ייסוד צה"ל עמד בראש אגף-כוח-האדם ואחרי-כן כיהן כשופט צבאי.
כל חייו מ"השומר" ועד צה"ל - 45 שנים תמימות - עברו עליו מתוך מתיחות מתמדת בשמירה, בהגנה וברכש, באירגון ההעפלה ובמלחמת השיחרור.
מעולם לא אהב להתבלט. היה מן הצנועים והשתקנים שבחבורה, אך תמיד הצטיין בחושיו הערים, ביוזמתו, ברצינותו ובנאמנותו למשימות שהוטלו עליו. מותו ללא-עת הישרה אבל כבד.
חלה במחלה ממארת. נעשה מאמץ אחרון להציל את חייו ע"י העברתו לארה"ב לשם ניתוח, אולם לאחר הניתוח- - נפטר בארצות הברית כ"א אדר תשט"ו (55 15.3) והובא לקבורות בכפר גלעדי ביום כ"ח אדר תשט"ו (22.3.55).
בניו : אורי.
הרב משה נחום ואלנשטיין
נולד בעיר פאפא (הונגריה) בשנת תר"א (1841).
לאביו מאיר. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה. כשהתבגר נתקבל בישיבת ה"כתב סופר" בפרשבורג והוסמך שם להוראה ועל ידי זה נשתחרר מעבודת הצבא, כי תלמידי ישיבת ה"כתב סופר" שהוסמכו להוראה היו פטורים מעבודת הצבא.
מפרשבורג נדד לישיבת ר' אהרן דוד דייטש ובעל הספר "גורן דוד") בעיירה באלאשא-יארמאט, כשהוא מצוייד במכתב מאת בעל ה"כתב סופר" להרא"ד הנ"ל, שהיה אחיו של הרה"ג ר' שמעון דייטש תלמידו של ה"חת"ם סופר'', שבנה את ביתו בעיר הקידש.
עלה לארץ בשנת תרכ"ה (1865) ונתקבל בכבוד ע"י חותנו לעתיד.
נשא לאשה את רחל בת הרב שמעון דייטש הנ"ל.
נתמנה לדיין שלישי בהכ"ץ של הגאון מבריסק.
אחרי פטירתם של חבריו נתמנה הוא לראב''ד והמשיך בתפקידו גם לאחר הסתלקותו של הגאון מבריסק.
היה גם ממונה בכולל "שומרי החומות".
בשנת תרנ"א השתתף באסיפת עם ליסוד ועד העיר לאשכנזים.
נפטר בירושלים, כ"ג אדר תרפ"ב (23.3.1922).
צאצאיו: ר' אליעזר, הרב שמעון ועוד.