גן את אספקת המזון לירושלים. יחד עם זאת היה פעיל בתקופת מלחמת השחרור כחבר ב"משמר העם" והיה תורם דם קבוע לפצועי הקרבות. בשעת המצור על ירושלים, העמידה הפירמה "האחים ותקין" את רוב מטעני המזון שלה בנמלים לרשות כוחות ההגנה בירושלים במחירים מינימליים.
טוב לב היה, אציל נפש ואהוד על כל ידידיו ומכריו מוקיריו. שש תמיד לעזור לזולת ולכל נצרך ולא השיב פני איש ריקם, כל מכיריו ומיודעיו הוקירוהו על כנות דבריו ויושר לבו ונועם הליכותיו. על אף סבלו בשנה האחרונה לחייו, לא התאונן.
נפטר בירושלים, כ"ט ניסן תשי"ט (7.5.1959) והובא לקבורה בבית העלמין "הר-המנוחות" בירושלים.
בניו : יוסף (נשוי לד"ר שרה לבית פיזנטי), נתן (נשוי לברוריה לבית זוסמן), חיים (נשוי למרים לבית זיכל).
יעקב ברגמן
נולד בראש-פינה, בשנת תרנ"ז (3.9.1897).
לאביו מנחם מנדל.
קיבל חינוך עברי וכללי. חניך הסמינר העברי למורים בירושלים.
נשא לאשה את מרים בת יוסף בן-יוסף (יוסילביץ).
במלחמת העולם הראשונה גויס לצבא התורכי והשתלם בבית ספר לקצינים באיסטנבול. שירת כקצין בתורכיה, סוריה וא"י (1916-1918).
אחרי הכיבוש התגייס לפי צו המוסדות הלאומיים למשטרה תחת הנהלת צבא הכובש )O.E.T.A.( מ-1918-1920.
משנת 1920-1926 קצין במשטרה של הממשלה האזרחית של המנדט. בירושלים, ברמלה ועוד.
ביום 20 לינואר 1926 נתמנה לקצין מחוז בצפת. בתפקיד זה שירת גם בטבריה, בית-שאן, ירושלים וחיפה.
קיבל מדליה .M.B.E.
היום ממונה על מחוז חיפה.
צאצאיו : צופיה אשת אבשלום ברגמן, מנחם (אחם) נהרג בסיור הפלמ"ח בסביבות עין השופט (28.9.1945).
סגן אלוף איסר בארי (ברנצווייג)
נולד בפולניה בשנת תרס"א (1901).
גמר בית ספר תיכוני ריאלי בפולניה.
בשנת 1921 עלה לארץ מלובלין.
היה חבר גדוד העבודה בירושלים.
בשנת 1925 התחיל עובד בחיפה כקבלן בנין.
בשנת 1927 נסתבך כקבלן לא מוצלח בעניני כספים, ונשאר חייב כספים לפועלים שעבדו בבנינים.
יצא לפולניה וחזר לארץ בשנת 1929.
מזכיר מועצת פועלי חיפה (אז) אבא חושי והעו"ד בר-רב האי נקטו אמצעים משפטיים נגדו ודרשו ממנו לשלם לפועלים את שכרם. שבמשך הזמן שלם.
הצטרף להגנה עוד משנת 1921.
בשנת 1936 התחיל כוכבו עולה בהגנה.
בשנת 1938 נעשה עובד מלא במשכורת בהגנה.
בשנים 1944-47 הופסקה עבודתו בהגנה ועבד בבית חרושת "נעמן" כמנהל עבודה.
בפברואר 1947 נתמנה לראש הש"י בחיפה (שירות הידיעות של ההגנה). ובתפקיד זה נשאר עד מלחמת העצמאות (לפניו ריכז את עבודת המודיעין "ש"י בחיפה, עמנואל וילנסקי (ילן).
בראש הש"י עמד אז דוד שאלתיאל (אח"כ אלוף, ומפקד ירושלים). והיה סגנו בענינים אדמיניסטרטיביים).
בין יתר התפקידים של הש"י, היה אוסף חומר לסניגוריה למשפטים שנערכו נגד ההגנה - על החזקת נשק, העפלה וכו'.
מסוף 1947 התחיל לטפל בענינים רציניים יותר של הש"י, כגון; על הנעשה אצל האויב וכו'.
במלחמת העצמאות נתמנה לראש הש. ב. של צה"ל (צבא הגנה לישראל).
כינויו בש"י היה : איטי ("בועז" היה שם הכינוי של מ"מ ראש המטה הכללי בפועל, אלוף צבי אלון).
תוארו הצבאי היה : סגן-אלוף.
מחוסר תקציב (לפני הקמת המדינה) הוחדרו לש"י צעירים "חסרי כשרונות למודיעין". המפתח המפלגתי גרם שמומחים לא הוזמנו, חסר היה להם "כרטיס חבר"... ועל אלה "שתפסו" עמדות בש"י עמדה מאחוריהם מפלגה שהגנה עליהם. גם לבארי עצמו, חבר גדוד העבודה, קבלן לבנינים ומנהל עבודה בביח"ר "נאמן", שגמר בי"ס תיכוני, חסרו ידיעות לנהל "שירות ידיעות", כפי שחסרו ל"מומחים" רבים אחרים, שניהלו "בגלוי" את עבודתם. כל ילד בארץ הכיר אותם, ראה אותם בבתי-קפה, במקומות צבוריים