שלים, ובהשתדלות הר"ר בעהם שוכנעו שלטונות הצבא, שאין תמורה לשרותו של האיש הזה בהכנת התרופות מהצמחים, והסכימו לדחות את נטיעת הגן בדמשק לאחר המלחמה, כי בריאות הצבא קודמת לכל.
עם הכיבוש הבריטי המשיך בהוראה בסמינר למורים ובטיפוח המוזיאון לצמחי הארץ בבית ששכר לכך מאת ערבי נוצרי. והנה פנה בעל הבית לבית-המשפט בתביעת צו-פינוי, והראובני טען, שהפינוי הבהול יגרום למדע נזק שאין לו תקנה וביקש להזמין את הקולונל סוייר, מנהל המחלקה לחקלאות בממשלה הצבאית שבראשית הכיבוש, שיחווה את דעתו בענין זה. הקולונל סייר .את המכון ואישר את טענת מנהלו, ומשהכיר בדרך זו את מומחיותו של הראובני, הזמין אותו ליועץ בוטאני למחלקתו.
בעת מהומות פסח תר''פ (1920) השתתף בהגנת הישוב היהודי בירושלים. נאסר יחד עם זאב ז'בוטינסקי והיה בין הנידונים לשלוש שנות מאסר ועבודת-פרך. בהשתדלות חברתו-לעבודה חנה התיר המושל הצבאי גנרל בולס להכניס לו לכלא עכו את רשימותיו, ולה התיר להשתתף עמו שם בעבודתו המדעית, והואיל ובתור אסיר פשוט היה מאוכסן בחדר כללי עם אסירים אחרים, מקום בלתי מתאים לעבודה כזו, מסר להם האסיר החשוב ז'בוטינסקי את חדרו המיוחד למשך שעות היום, - וכך המשיך לעבוד עד ששוחרר לרגל החנינה שנתן הנצ ב העליון סיר הרברט סמואל , "הראשון ליהודה", עם כינון השלטון האזרחי, לנידוני המהומות משני הצדדים. בתקופת היותו "אורח השלטון" במבצר עכו ניצלו גם קציני צבא את ידיעותיו הנסעו אתו לסיור בוטאני מקריתי על הכרמל.
בשנת תרפ"א (1921) נשא לאשה את חנה בת אהרן רדובילסקי, עד עתה חברתו בעבודה ומעתה חברתו בחיים ושותפתו ביצירה המדעית, בהענקת הידיעות לרבים ובמאמץ הארגון והתעמולה למען מפעל חייהם, וגם את בתם ובנם חינכו וגידלו להמשיך את פעולתם (ראה את הערך שלה להלן).
ב-1923 התחילו בתעמולה למען איסוף האמצעים לכינון מוזיאון לצמחי המקרא והתלמוד בבנין ובממדים ראויים לחשיבותו, ולשם כך נסעו לאירופה ולאמריקה, ובכל מקום בואם ערבו תערוכות מצמחי ארצנו וסביבתה וקירבו לבות רבים לארץ ולתרבותה. ביחוד הקסימו את שומעיהם - באותן שנים ראשונות וכל ימיהם - כשהציגו לעיני הקהל צמח מיובש מהאוסף שלהם, ותוך הסברת סגולותיו האופייניות ושמותיו המתאימים להן בשפות הקרובות לעברית, הפתיעו במציאת שמי .אי-שם במקרא או בספרות התלמודית, והשם, שזיהויו משכנע ומאיר עינים, היה בלתי-מובן במשך הדורות הרבים, או שנתפרש שלא כראוי.
המוזיאון הוקם במסגרת האוניברסיטה העברית על הר הצופים, בה פעל הראובני משנת 1926 ובתור מרצה משנת 1936 ואילך, והוא ורעיתו הוסיפו לפתח ולהרחיב את המוזיאון, עם גידול מספר הצמחים שהאינטואיציה והביסוס המדעי של הראובני גילו את מצי אותם, הנעלמת עד עתה, במקרא או בספרות חז"ל, גילוי שכבש להם זכות למקום במוזיאון.
במשך הזמן הגיע הראובני לידי הכרה, שלצורך הלימוד והבנת המקורות לא די בראיית הצמחים המיובשים והמשומרים, אלא צריך להתבונן בהם כפי שהם חיים. לשם כך יזם את הרעיון בדבר נטיעת גם הנביאים וחז"ל, ובמשך הזמן ארגן ועד-צבורי ארצי ועולמי בהשתתפות שמנה וסלתה של החברה היהודית בארץ ובתפוצות, והקהק"ל הועידה 200 דונם בהרי יהודה לנטיעת הגן. על העבודה המדעית והפצת מעינותיה לתלמידי האוניברסיטה ולעם בעיר ובכפר ברחבי הארץ ובמאמרים בעתונות ובכתבי-עת מדעיים, נוספה מעתה ל-הראובנים עבודה חדשה: לפעול ולהפעיל חוגים מתרחבים למען מפעל הגן.
בעקב קום מדינת ישראל פגע הגבול בשטח המיועד לגן, אבל הקהק"ל היתה מוכנה ברצון רב לתת קרקע אחר, והוא המשיך בפעולה למען הגשמת הרעיון במסגרת התנאים החדשים ובמרץ שלמעלה מכוחותיו, עד אשר נפטר בבת-ים, בבואו שמה עם בתו להרצות בליל שבת, ובישיבה עם עסקני המקום לפני ההרצאה הותקף בשבץ הלב ומת, בליל שבת אור ליום ח' חשון תשי"ד (16.10.53) והובא לקבורה בירושלים.
בתו: אילת השחר , בנו: נוגה.
חנה הראובני
נולדה בשנת תרמ"ז (1887) בייקאטרינוסלאב (אוקראינה).
לאביה אהרן רדובילסקי (סוחר, ממשפחת שטראשון הווילנאית).
בילדותה למדה ב"חדר", בת יחידה בין הבנים, גמרה גימנסיה רוסית כבחינות אכסטרניות, ושכר השיעורם שנתנה לתלמידים בחודשי החופש חסכה להוצאות העליה לארץ.
ב-1907 עלתה לארץ עם אחותה הבכירה מרים. עבדה זמן-מה בחקלאות בפתח-תקוה ואח''כ בתור מחנכת ב"מעון לבנות ישראל" ובבית-הספר לבנות של חברת "עזרה" (הילפספראיין) הברלינית בירושלים, ואחרי מלחמת השפות המשיכה כמחנכת ב"מעון עברי לבנות ישראל", שיסדה יחד עם אחותה הצעירה מנוחה ובתור מורה בבית-הספר העברי לבנות. מתוך שאיפה ללמד טבע וחקלאות יצאה שליש פעמים להשתלמות באוניברסיטאות גרמניה ושווייץ וקיבלה תואר בוטנאית מוסמכת.
ב-1916 החלה משתפת פעולה עם ד"ר אפרים רובי נוביץ (אח"כ הראובני - ראה ערכו בכרך זה), המורה לטבע בבית המדרש למורים, בסידור חדר-טבע במוסד ובעריכת סיורי לימוד והדרכה לתלמידים בשדות. כן השתתפה אתו בסיורים בכפרי הערבים שבסביבה, באיסוף צמחים (שהמציאה שיטה מיוחדת לשימורם במצבם