י. ל. מאגנס ז''ל, נשיאה הראשון של האוניברסיטה, ארגן את משק הכספים שלה בראשית צעדיה.
במהלך השנים יזם פעולות רבות והטביע את חותמו על התפתחות המוסד. בשנת 1949 היה ליועצה הכספי של האוניברסיטה העברית ובשנת 1956 נבחר לועד הפועל שלה בירושלים.
בשנת 1924 יסד יחד עם ח. נ. ביאליק, ב. כצנלסון, ומ. אוסישקין את "אגודת שוחרי האוניברסיטה בישראל", במגמה להדק את קשריה עם הישוב ולהקים גשר בין ''ההר והעמק". הוא לא ידע גבול לטרחה ויגיעה בפעולתו לפיתוח אגודת השוחרים בארץ ולהרחבת שורותיה, כדי שתוכל לסייע לאוניברסיטה הצעירה בצעדי גידולה. בדרכו, גרס גם כאן, כי לא המדרש עיקר אלא המעשה. הוא גייס אמצעים, ממקורות פרטיים, הסתדרותיים ואחרים, בארץ ומחוצה לה, למען מפעלים באוניברסיטה, שנועדו להרחיבה ולהגדילה - לקתדרה לתולדות ימי הבית השני ע"ש פרופ' יוסף קלוזנר , קתדרה לקואופרציה, מתימטיקה שימושית, קתדרה ליידיש ועוד.
לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה יצא מספר פעמים בשליחות האוניברסיטה לחו"ל, בעיקר למזרח אירופה, ועלה בידו להעלות את אחרוני הסטודנטים מארצות אלה שהתדפקו על דלתותיה וכן להציל נכסיהם של יהודים רבים. בזמן המלחמה הוסיף לעמוד על משמר עניניה הכספיים של האוניברסיטה ולהאבק בקשיים הרבים שנערמו בדרכה באותה תקופה.
עם תום המלחמה היה הראשון שנחלץ להצלת ספרים מפולין - אוצרות הגולה. בשנת 1946 יצא לפולין ואחרי מאמצים רבים, ובסכנת נפשות ממש, עלה בידו להעביר לארץ 100,000 כרכים.
הסטודנטים וצרכיהם היו קרובים ללבו במיוחד וגולת הכותרת של פעולתו בשטח זה היתה הקמת בית הסטודנט. את התרומה הראשונה למטרה זו קיבל ממשפחת יוסלסון-פרדייז, אשר על שמה נקרא הבית, ואף לאחר שפרש לפנסיה עמל הדבר. להשגת הכספים להשלמתו. הוא זכה שבבנין הנמצא בלב ירושלים בשכונת קרית שמואל, מוצאים להם מקום-שיכון 160 סטודנטים, בתנאים נוחים שיש בהם משום הרחבת הדעת.
הוא ניחן במדה גדולה של אהבת הבריות. הכל ידעו, כי בפנותם אליו ימצאו לב רגש ואוזן קשבת, וכי הוא לא יחסוך כל עמל מעצמו כדי לעזור להם ולסייע בידם. עד יומו האחרון המשיך בפעלתנותו, במיוחד בניהול בית הסטודנט אשר הקים.
נפטר בירושלים, כ"ט בחשון תשכ"א (19.11,1960).
צאצאיו: מרדכי שניארסון (שגריר ישראל במקסיקי), שרה אשת פרופ' אריה דבורצקי (פרופ' למתמטיקה ודיקן הפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה העברית בירושלים. ראה בכרך שמיני, בעמוד 3111).
אלימלך שחורי (צרנוכה)
נולד בסוסנוביץ (פולין), (10.12,1920), כ"ט כסלו תרפ"א.
לאביו יוסף יהודה צרנוכה ולאמו חיה בלומה בת אברהם מרדכי גוטפריד. קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה.
היה חבר הנהגת קן בית"ר בעירו.
בשנת 1939 עלה לארץ.
היה חבר פלוגת בית"ר בראש פינה ותל-צור (1939). בשנת 1940 התגייס לגדודים העברים בצבא הבריטי, ושירת בהם עד 1946. היה פעיל במרד החיילים נגד ענידת סמל פלשתינה.
בשנת 1943 נשא לאשה את בלהה בת יעקב יהושע גלעדי. בשנות 1946-47 מזכיר אגוד מקצועי "הסתדרות עובדים לאומית" ברמת-גן.
היה פעיל באצ"ל.
שירת בצה"ל.
כותב לעתים ב"חרות" ובירחונים מקצועיים.
חבר הועד הפועל של הסתדרות העובדים הלאומית. חבר המועצה הארצית של תנועת החרות. חבר הנהלת סניף תנועת החרות ברמת-גן.
סגן מנהל המחלקה לתברואה ולפיקוח עירוני בעירית רמת-גן.
צאצאיו: מרדכי, מרים.