בשנים 50 1935-היה ציר לועידות השונות של התאחדות הציונים הכלליים.
היה ציר לועידת הסתדרות המורים שהוקדשה לשאלת כניסת הסתדרות המורים להסתדרות העובדים הכללית.
בהוצאת "מסדה" (1949) פרסם ספר "קודם זמנו".
ארגן את חברי המערכת להוצאת ספר כגל-עד לעירה דומברוביצה שהושמדה.
הקים קופת גמילות חסדים על שם קדושי דומברוביצה.
מנהל בית הספר "שילה" וביה"ס להשכלת יסוד למבוגרים ברמת-גן.
צאצאיו: שמואל בן-דור (ד"ר לאנטרופולוגיה. עובד במחקר על האסקימוסים בחצי האי לברדור מטעם אוניברסיטה קנדית), זיוה (מורה) אשת אריה וולק.
זאב יעבץ
נולד ט"ז תשרי תר"ח (ספטמבר 1847) בקולנה, פלך למוז'ה, בצפון פולין.
לאביו זוסמן (ממשפחה מיוחסת, עשיר, מופלג בתורה וירא שמים) ולאמו אסתר לבית כהן.
שקד על לימודי התלמוד וספרות-המחקר הדתית מימי הבינים, עבר בחינות בהוראת איסור והיתר והוסמך לרבנות ונתפרסם כ"עילוי".
כדרך הימים ההם "נלקח אחר כבוד" על-ידי הגביר המלומד בתורה ר' נח פינס מרוז'ינאי, לשאת לאשה את בתו המלומדת גולדה, שאחיה היה ר' יחיאל מיכל פינס, הנודע בתולדות הישוב (ראה כרך ב', עמוד 562).
בהתאם למסורת המשפחה מצד אביו וחותנו הופנה ופנה גם הוא לעסוק במסחר סיטוני, שהעיסוק בו משתלם ביד רחבה, ולשם כך התישב בווארשה והתקשר עם שותף. אך בהיותו מעונין הרבה יותר בחקר היהדות ותולדותיה, הטיל את מרבית עול המסחר על שותפו, ובהתאם לכך לא הצטיין מהלך העסקים בהצלחה יתירה, אבל עבודתו הלימודית נשאה פרי. אז החל לכתוב ספר "על דבר שיטת החכמה והמוסר של היהדות, הנבדלת במינה מכל הדתות ומכל הפילוסופיות". הספר לא הושלם עד הסוף, כי נמשך יותר ויותר לעסוק בהיסטוריה של עם ישראל, בה נועד לגדולות כפי שנראה להלן, אבל החלקים שנתפרסמו לאחר שנים מרשימותיו לספר זה (המאמר "עולמות עוברים ועולם עומד" בספר-השנה של סוקולוב, "נפש חיה" במאסף "תחכמני", חלק א', של ד"ר ב. מ. לוין ועוד) מהווים תרומה נכבדה לאוצר המחשבה של היהדות.
מאמרו הראשון לפרסום בדפוס היה גם פרי ביכורי עבודתו הגדולה בתולדות ישראל. זה היה מאמרו על "ראשית עבודת הסופרים בישראל", שנדפס ב"השחר'' בשנת תרמ"ב. מאז המשיך לפרסם מאמרים ומחקרים בקבצים שונים על נושאים בתולדות ישראל, והוכר ככח עולה בשדה ההיסטוריה הישראלית. אבל בשבילו לא היתה ההיסטוריה חיטוט בשרידים ובמזכרות לשם ידענות, אלא כמו תודעת האתמול של אדם חי. שתדריך את צעדיו ופעולותיו גם היום ומחר, - ובעבודתו ההיסטוריונית היה בעצם גם פובליציסט, שמגמתו להשפיע על הליכות ההווה בכיוון מסוים, והכיוון שלו היה: שמירת אמונים למורשת הקדושה של האומה, הגנה עליה מפני זלזולים והריסות, ושאיפה לחידוש ימינו כקדם בחומר וברוח בארץ הקדושה, בצביון האידיאלי המתואר במקורות שבספרותנו העתיקה. במגמה זו נכתב מאמרו הגדול "מגדל המאה", שנדפס ב"כנסת ישראל" של שפ"ר לשנת תרמ"ז, בו מתח בקורת על תנועת ההשכלה, שהביאה לטמיעה ולהתכחשות לעצמאית היהודית. באותו קובץ פרסם מחקר על "תנא דבי אליהו", וגם סיפור ושיר, ושמו נתפרסם יותר ויותר בקהל הקוראים.
בשנת תרמ"ז (1887) עלה לארץ עם משפחתו. מיפו נסעו מיד בעגלה לירושלים. במוצא הגיעו לקראתו גיסו י. מ. פינס וחתן-גיסו דוד ילין , ושם ירד מהעגלה ועלה עמהם ברגל לירושלים, לבל יחלל קדושת העיר בכניסה אליה ברכב.
בשנים 1889-1888 פעל בתור מורה במושבה יהודיה שליד פתח-תקוה, שעוד נתקיים בה אז ישוב זעיר, והעבודה הנוחה איפשרה לו להרבות בלימודים ולהוסיף דעת לצורך העבודות הספרות שתיכנן לעשות, וזמן-מה עוד הספיק להשתתף בשיעורי-תורה שיסד וניהל שם הרב מרדכי גימפל יפה , רבה של רוז'ינאי, שלעת זקנה עלה לארץ והתישב ביהודיה (ראה כרך א', עמ' 351).
שמו הטוב של זאב יעבץ הגיע לידיעת הבארון בנימין רוטשילד , ובהיותו מעונין בהעלאת הרמה הדתית והמוסרית והתרבותית-המסורתית של אכרי זכרון-יעקב, שלח הוראה למנהל עניניו בארץ למנות את זאב יעבץ למנהל בית-הספר בזכרון-יעקב, על מנת שישמש גם בתור רב במושבה. אך אנשי הפקידות הבארונית שבמקום היו מעונינים דוקא במגמה הפוכה מזו של הבארון, להמשיך באין מפריע בהשלטת אופנת-תרבות כעיןצרפתית, בה יהיו הם למופת רם ומכובד לאכרים, ואילו השפעתו של הרב-המורה על תושבי המקום עשויה