בשנות 1919-33 פרופ' בביהמ"ד הגבוה לחכמת ישראל בברלין (בשנת 1929 היה פרופ' אורח במכון היהודי לדת בניו-יורק).
חבר ועד האקדמיה לחכמת ישראל.
בשנות 1922-3 מעורכי קובצי "דביר", היה עורך למזרח הקדום באנציקלופדיה "אשכול".
בשנת 1933 עלה לארץ.
בשנת 1935 פענח את הכתבות שנתגלו בחפירות לכיש.
משנת 1933 פרופ' בקתדרה ללשון העברית על שם ביאליק באוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופ' ללשון עברית ולמקרא (עתה בקצבה).
חוקר הלשון העברית והתנ"ך.
היה סגן נשיא ומנהל ועד הלשון.
נשיא האקדמיה ללשון העברית, ועורך המחקרים הלשוניים היוצאים מטעם ועד הלשון.
עורך הרבעון "לשוננו".
נשיא החברה המזרחנית בא"י.
חבר האקדמיה הלאומית למדעים.
חבר בחבר הנאמנים של מוסד ביאליק.
חבר הוועד הפועל של החברה לחקר א"י ועתיקותיה.
חתן פרס ביאליק ופרס ישראל.
שחמטיסטן מובהק. היה נשיא הליגה לשחמט בא"י.
מעבד ועורך של מלונו הגדול של אליעזר בן-יהודה . בעריכתו יצאו: כרך המבוא הגדול (כרך י') וכרכי המלון י"א-י"ג.
אחד העורכים של האנציקלופדיה המקראית.
נשיא המועצה של בית-העם בירושלים, חבר בוועד הברית העברית העולמית.
כתב מאמרים רבים בעתונות בחו"ל ובארץ, על שאלות ציבוריות ולשוניות, או על מחקר המקרא גם בעתונות לועזית (בגרמגית ובאנגלית). פירסם גם דברי ספרות ושירה קצרים בלועזית ובעברית. חיבר "חידות לשון" ועוד.
מאמרו העברי הראשון נתפרסם בשנת 1911 ב"במצפה''.
חוברות וספרים שחיבר: התהוות הטפוס השמי (גרמנית, 1913), ארון הברית (1922) המבטא העליז, הרצאות לתיקון המבטא העברי (מהדורה ראשונה, ירושלים, תרצ"ז, מהדורה שנייה, ורשה, תרצ"ט), מילים שאולות בלשוננו (ירושלים תרצ"ח). תעודות לכיש (עברית, ירושלים, ת"ש. אנגלית 1938). ספר איוב (פירוש וניתוח, ב-1920 ואח"כ שני כרכים. ירושלים, תש"א), כתב התורה (תל-אביב, תש"ג), שיר השירים (תל-אביב, תש"ג), תעודות משק של בית מקדש בבלי קדום (ספרי האקדמיה למדעים בוינה, 1913).
ביחד עם א. צ. אידלזון הוציא את הספר שירי תימן.
מלון גרמני-עברי קצר (1936) (עם ש. מ. לזר) , יצא במהדורה שנייה 1940.
הלשון והספר (מחקרים בלשון ובמקורותיה בספרות (3 כרכים), מקרא ותרגומו (4 כרכים).
תרגם כתבי אחד העם לגרמנית, תרגם וערך הרגום המקוא לגרמנית ועוד.
הערכה מקפת עליו ועל עבודתו פרסם ש. פייגין ב "העולם", תרצ"ח, למלאות לו 50 שנה (בגליון ג'-ו').
צאצאיו: בנימין זאב , ד"ר מרים אסתר .
ראובן טריפון
נולד בגריגורבקה, פלך צ'רניגוב (רוסיה) בשנת תרנ"ד (1894).
לאביו יצחק טריפון (מוותיקי האכרים במצפה, (ראה בכרך ד', עמוד 1712) ולאמו חיה בת אלכסנדר צרבינסקי מבוברויסק.
קיבל חינוך מסורתי, בבי"ס עממי.
היה פעיל בארגוני הנוער הציוני בעירו.
בשנת 1907 עלו לארץ שניים מאחיו: מיכאל טריפון (ראה כרך ד', עמוד 1620) וחיים טריפון , ובשנת 1908 עלה הוא עם הוריו ושאר בני המשפחה לארץ והשתקעו ב"מצפה" ע"י טבריה, בתור חקלאים מטעם יק"א, ובכסף שהביאו עזר להם בביסוס משקיהם על שטח של כ-500 דונם, חי, על פלחה ומשק מעורב.
אחרי שנתיים של עבודה נשלח לירושלים ללמוד באליאס (כי"ח).
בפרוץ המלחמה העולמית הראשונה, התגייס לצבא התורכי במחלקת האספקה בטבריה, ואח"כ הועבר לאנטוליה בפנים תורכיה, שם היו אז יהודים מא"י עצורים. שהה שם כל שנות המלחמה (במשך 4.5 שנה).
אחרי הכיבוש הבריטי חזר לארץ ונתקבל בתור פקיד בפיק"א. קודם גר במטולה ואח"כ בראש-פינה. אח''כ הועבר למשרד הראשי של פיק"א בחיפה. שם היה ממונה על מחלקת רכישת הקרקעות והצליח לגאול שטחי אדמה גדילים לפיק"א.
נשא לאשה את יונה בת זלמן ברזל מצפת (ראה כרך א', עמוד 127).
בשנת 1944 עזב את הפיק"א ועבר לעבוד במשרדי הקהק"ל בגאולת קרקעות.
כיום, במונטריאל (קנדה).
צאצאיו: חיים, חרמונה, יצחק.