(ביניהם היו אז כ''ד חסידים שזכו עוד להסתופף בצלא דמהימנותא האדמו"ר מרוזין זצ"ל) ומנהיג חסידותסדיגורה בהיותו צעיר בן שש-עשרה שנה - ועוד בראשית הנהגתו כבר רכש לו עמדה מכובדת בעולם התורה והחסידות והעסקנות להגדילם ולהאדירם. והיה איש נודע בשערים אשר בכל מקום בואו - בארצות גליציה, פולין, רומניה, אוסטריה, גרמניה וארה"ב, ביסס וחיזק שם מוסדות תורה וישיבות. בשנת תרפ"ה עזב את ביתו במיוחד כדי להשתתף ולעזור במפעל הצלה חמרית בתור יו"ר של "קרן התורה" לישיבות ליטא המפורסמות - הופעתו הראשונה אז בעיר המבורג (ושלוש הקהלות אה"ו) - למטרה זו עשתה רושם כביר ועזר להצלחה הגדולה אשר הוכתרה פעולת האספה הזאת.
על גאונותו ולמדנותו, ישרת לבבו ומדותיו התר מיות, השתאו גאונים וזקני האדמו"רים שבדור. ספריתו התורנית רבת הענפים היא מהמפורסמות בעולם הלומדים והסופרים. פרט ללמדנותו בתורה וגדלותו בחסידות, כאמור, נחון האדמו"ר בחוש של מנהיג ומארגן בחוש להרגיש מצב הכלל בהווה, ומגמתו להשכין שלום ויחס של כבוד לכל הסיעות והעדות, כי כולם מרגישים שעל תבונתו ויושרו הבלתי משוחד יכולים לסמוך.
חוץ ממה שהאדמו"ר עומד תמיד על המשמר בכל הענינים העולים על הסרק הנוגעים ליהדות הדתית והנוגעים לקיום עם ישראל, הוא גם בעל מידות תרומיות, הנו נענה לכל יהודי הבא אליו לבקש עצה ועזרה בכסף, ולכל החוסים בצלו כחסידיו, כורתי בריתו, הוא נענה בברכתו, תפלתו והדרכתו בחיים של תורה, הוא פטרון ודואג לכל איש המבקש את עזרתן, ביותר הוא מחבב את הנוער הדתי לכל גווניו, ואנשי העבודה והעמלים, העולים החרדים שומרי מצוות מעדות המזרח, שעמהם הוא מדבר בעברית צחה, ומסביר להם את יסודות החסידות לקנין תורה ומעשים טובים.
האדמו"ר עסוק כעת במרץ רב לבצר את הרעיון שכבר נושא במוחו שנים רבות, והוא יסוד שכון "קרית רוזין, בהשתתפות גיסו האדמו"ר בויאן, שבו יוכל להתישב כל איש חרדי תחת חסותם של כל אדמו"רי בית רוזין, השפעתו ועזרתו נתונה על בתי חינוך וישיבות רבות בארץ, וביתר שאת על הישיבה הגדולה "תפארת ישראל מרוזין" בירושלים ועל אחותה "ישיבת בית ישראל מרוזין" בתל-אביב ובני ברק, שנתייסדה ע"י גיסו האדמו"ר ר' מרדכי שלמה מבויאן, הדר בניו-יורק, ושניהם עמודי התווך לקיום ישיבות רוזין אלה. בעת שהותו בלונדון, אנטוורפן, וינה, ניו-יורק וכל ארצות הברית (ששם יסד גם בית מדרש לחסידי סדיגורה). פעל רבות לביסוסם. מדברי תורתו חידושים, דרשות ושיחות, נדפסים חוברות "כנסת מרדכי", שהראשונות מהן "עלים לחסידות, (וינה, תרצ"ג) (כנסת מרדכי", תרצ"ח).
בניו: ר' ישראל אהרן (נולד כ"ג אדר תרפ"א), הרב אברהם יעקב (רב דבית-הכנסת "כנסת מרדכי" בברוקלין, נולד ה' אלול תרפ"ח).
יעקב אליאב (לבשטין)
נולד בליסיצ'נסק מחוז חארקוב (רוסיה), בי"ח אלול תרע"ז (5.9.1917).
לאביו ירחמיאל בן לאה ושניאור יעקב לבשטין ולאמו בתיה בת חוה ושמואל אליעזר אורקין. עלה לארץ יחד עם הוריו ב-1925 בהיותו בן 7 שנים, והשתקע בתל-אביב.
למד בבית הספר היסודי ע"ש "אחד-העם", וסיים את הגימנסיה העברית "הרצליה" בתל-אביב. הוסמך בחימיה תעשייתית מטעם המכון הבריטי בירושלים וסיים את חוג "מדע המדינה" באוניברסיטה העברית בירושלים.
שימש ככותב ועורך המדור הצבאי של עתון "הארץ'', ופירסם רשימות בירחון צה"ל "מערכות".
ב-1946 נשא לאשה את חנה בת רחביה ולאה מוסאיוף מירושלים. ארבע שנים לאחר עליית הוריו ראה בפרוע הערבים פרעות בישוב היהודי (פסח 1929) ובהיותו בן 14 ב-1932 השתתף בהפגנה אנטי-בריטית נגד שילס , סגן שרהמושבות הבריטי, בת"א. המשטרה הבריטית הכתה את העוברים והשבים בקתות רובים ובמגלבים עד זוב דם. שני המאורעות האלה שזעזעו את הנער, גם קבעו את דרכו לעתיד. שנתיים לאחר מכן הוא נמנה על מקימי תא מחתרת אנטי-בריטי במגמה לנהל תעמולה נגד השלטון הבריטי, לחנך את הישוב להגנה אקטיבית, ולרכוש נשק.
מכאן היתה הדרך אל הארגון הצבאי הלאומי קצרה ביותר. במסגרת זו למדו להשתמש בנשק ולשמור על גבול תל-אביב-יפו מפני התקפות הערבים.
בסיימו את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" נתקבל לקורס מפקדים בראשותו של דוד רזיאל (ראה כרך ב', עמוד 976). אותה שנה בכ"ז ניסן תרצ"ו (19.4.1936) פתחו הערבים במעשי רצח והרג בישוב היהודי. התברר שה"הגנה" לא היתה מוכנה די צרכה אפילו להתגוננות בלבד. מנהיגי הישוב הטיפו להבלגה ; - הבלגה בגוף ובנפש הציונות. הדם צעק לגאולה, החרפה תבעה כפרה, ואף השכל המדיני דרש את הנובע ממנו ; כי ההבלגה גרמה לא רק לדם הניגר ולחרפתנו הגדולה והעמוקה, כי