למד ב''חדר מתוקן" ואצל הסופר המשכיל א. מ. פיורקא , ואח"כ שנים אחדות בישיבת "כנסת ישראל" שבסלובודקה. יצא ללייפציג שבגרמניה, שם השתלם בהשכלה כללית, שהתחיל בה בלימוד פרטי עוד בהיותו תלמיד הישיבה. עסק שם בהוראה עברית ואחרי מלחמת העולם הראשונה גם בפעילות ציונית.
כחלוץ המשפחה עלה לארץ במרס 1921 (אחרי שנה עלה אחיו, הסופר ארי אבן-זהב , שהיה מזכיר האוניברסיטה העברית - ראה כרך א', עמוד 383 - ולאחר זמן עלתה המשפחה כולה). זמן מועט אחרי בואו ליפו פרצו מהומות מאי 1921 והוא ניצל בנס כשהיה בקרבת מקום הירצחו של י. ח. ברנר .
בשנת 1922 נשא לאשה את רבקה בת מיכאל ולאה אייזנשטאט. עבד בתור מורה ומחנך במעון יתומים "תושיה" בירושלים, מיסודו של הג'וינט. משנסגר המוסד עבר לעבוד כמתריס נודד לקרן היסוד, ולמושבות הרחוקות היה בא ברכיבה, בהעדר כבישים ותחבורה סדירה באותו זמן.
בשנים 1957-1927 היה מנהל לשכת קרן היסוד לחיפה והמחוז והביא ברכה בעבודתו. התישב בין הראשונים בקרית-חיים.
משיצא לפנסיה לרגל איחוד הקרנות ב-1957, ונרשם בספר הזהב כאות הכרה לעבודתו המסורה והפוריה, עבד בחמש שנותיו האחרונות כמנהל סניף חיפה והמחוז של אגודת שוחרי האוניברסיטה, וגם בתפקידו זה השקיע הרבה מרץ ומסירות.
נפטר בחיפה, ט"ו אלול תשכ"ב (14.9.1962).
צאצאיו: שלום (תעשיין בענף המכונות בחיפה), שרה (מורה) אשת המהנדס יוחנן זנדברג.
הרב יצחק אבי-חצירא
נולד כ''ג אלול תרנ"ז (20.9.1897) בתפילאת שבמארוקו.
לאביו הרב מסעוד (רב גדול בקהילות מארוקו ועסקן ציבורי, בנו בכוחו של הרב ר' יעקב , שחיבר והוציא 12 ספרים, חידושי תורה בנגלה ובנסתר, שיהודי מארוקו מספרים על הנסים והנפלאות שעשה ועל התגלויות אליהו הנביא אצלו לגלות לו סתרי תורה, ובדרך לארץ ישראל בכ' בטבת תר"מ (1880) נפטר ונקבר בדאמנהור שבמצרים וקברו קדוש שם ליהודים ולגויים) ולאמו עיישה-חיה. למד בישיבה על שם אביו זקנו הנ"ל והוסמך לרבנות.
ב-1912 נשא לאשה את אסתר בת אחיו דוד וב-1938 את מרים בת יעקב אסולין. שימש בתור רב מחוזי וראש ישיבה ומסדר ענינים ומישב חילוקי דעות בין הממשלה והיהודים.
ב-1949 עלה לארץ עם רבים מבני עדתו ונתמנה לרב ראשי לערים רמלה-לוד והאזור. פעיל במוסדות התורה והחינוך ובשילוב בני עדתו בחיי הישוב הוותיק.
צאצאיו: אברהם (רב ביבנה); פנחס (מזכיר הפועל המזרחי באשדוד); אהרן (מורה בביה"ס התיכון הדתי "שקדיאל" ברמלה); יחיאל (תלמיד ישיבת פורת יוסף בירושלים); חפציבה אשת הרב נסים בוסו בארגנטינה; רחל אשת יוסף כנפו בלוד; פנינה ; שמחה (תלמידות ביה"ס התיכון "שקדיאל") ; ברכה ; מאיר ; חיה; שמעון (תלמידי ביה"ס היסודי), ועד עתה 26 נכדים ונינים.
ד"ר משה מישורי (מישורובסקי)
נולד ז' תשרי תר"ע (ספטמבר 1909) באנאניוב שבפלך חרסון, אוקראינה.
לאביו המחנך העברי חיים מישורי (אז מישורובסקי ראה כרך ג', עמוד 1131) ולאמו ברכה בת בנימין רובצינסקי. משחר ילדותו דיבר עברית, שהיתה השפה השלטת בבית הוריו.
לרגל הפרעות ב-1919 באוקראינה נמלט עם המשפחה בסכנת נפשות לבסראביה, שהשתייכה אז לרומניה, וב1924 הגיע עם המשפחה לארץ.