לבו משך אותו לאומנות ובשותפות עם הציירת וינאית אלישבע הרמן יסד בשנת 1944 אולפן לציון בו לימד ציור, תיאוריה ותולדות האמנות. מדי עונה בעונה הרצה באולפנו שורת הרצאות על היצירה הארמנותית בעבר ובהווה ועל בעיות תרבות בכלל.
את עבודתו כרופא הגביל, וויתר על הפרקטיקה בביתו והסתפק בעבודות חירורגיות בבתי החולים, וכעבור זמן מה הפסיק אף זאת, כדי להתמסר אך ורק לציור.
ביקר פעמים אחדות בחו"ל, ארגן בארץ תערוכות תמונותיו בשנים 1949,1952 ,1958 ו-1960. בשנת 1953 בשבדיה וב-1956 בוינה והשתתף בתערוכות משותפות במוזיאון תל-אביב (1951),בגלריה לאומנות בת זמננו מחו"ל בניו-יורק (1954 ואח"כ שוב בשנת 1955).
מהגישה הנטורליסטית-האקספרסיוניסטית עבר במרוצת השנים לסגנון קוביסטי, אך לא עזב אפילו בעבור נסיון קצר את ההבעה המובנת לכל משקיף, ז"א הוא לא הרגיש שום נטיה לאבסטרקציה המודרניסטית. רבות מתמונותיו מתארות את נוף הארץ ורחובות עריה, דמויות מן הישוב ובני העליות השונות.
מהנדס יוסף דוב ארדון (איזנשטדט)
נולד בסופיאבקה (רוסיה) י"א תמוז תרס"ג (25.7.1903).
לאביו מנחם איזנשטדט ולאמו פייגה-טייבע טרויב. אביו היה מנהל בתי חרושת לזכוכית, מחובבי-ציון, איש משכיל ושומר מסורת וברוח זו חינך את בניו.
דודו האחד ר' פנחס איזנשטדט כהן תקופה מסויימת כרב בעיר ביאליסטוק ודודו האחר ר' חנוך איזנשטדט היה ראש הקהלה בלומז'ה וממיסדי "המזרחי" העולמי.
קיבל חינוך מסורתי ולמד בבית-ספר עברי, גימנסיה רוסית, גימנסיה פולנית ובאוניברסיטאות בגרמניה ובצרפת, והוסמך באינג'ינר. במקביל ללימודיו החילוניים קיבל שיעורים בלימודי יהדות מאביו וממורים פרטיים.
בגמר מלחמת העולם הראשונה שררה אנדרלמוסיה בסופיאבקה ורבים מילדי ישראל נשארו בלי חינוך כללי, אז יסד (והוא עוד צעיר לימים) ביחד עם כמה חברים יותר מבוגרים ממנו, בית-ספר לילדים יהודיים והורה שם בהתנדבות זמן ממושך. באותה תקופה התנדב גם כחבר הצעיר בהגנה העממית היהודית "סאמואובורונה".
הודות לחינוך הציוני הקשור בעבודה ובייצור שקיבל ג"כ מאביו בבית, בבית החרושת ובמעבדה (אביו היה גם ממציא בשטח הכימיה של זכוכית), שאף משחר ילדותו ללמוד מקצוע הקשור בכימיה ובחשמל ולנצל אותו למען ארץ-ישראל, בה הוא ראה את יעודו. הרבה מאד פעלה אמו, אצילת הנפש למען לאפשר לו וליתר שני בניה להמשיך בלימודיהם, ביחוד בזמנים הקשים שעברו על המשפחה עקב חורבן בית החרושת, כשהאב היה נאלץ לנדוד למרחקים, שם ניהל בתי חרושת אחרים, בגלל המצב הפוליטי נותק לזמן ממושך מהמשפחה.
בשנת 1920 הגרה המשפחה לעיר גרייבו (פולין).
בשנת 1927 (אחרי גמר האוניברסיטה) נשא לאשה את שושנה בת-דודו ר' אברהם איזנשטדט - ראש קהלת גרייבו, שכיהן תקופה מסויימת גם כראש העיר.
באשתו שושנה מצא עזר כנגדו בכל אשר פנה. עזרתה המוסרית ופעולותיה הרב-צדדיות תרמו הרבה בהוצאה לפועל של משימות קשות שהוא נטל על עצמו.
בעיר גרייבו יסד ביחד עם חברו את אחת המעבדות הראשונות לרדיו בפולין. באמצעות קונקורס נתקבל בשנת 1928 לבית החרושת הידוע פ.פ.ג. בגרודזיונדז כמהנדס. שם מלא את אחד התפקידים החשובים ביותר כמנהל הייצור של המפעל כולו שהעסיק 6000 פועלים.