המצאתו. בימי חג הסוכות תשכ"ג, ביקרו בסוכתו כ-5000 איש מכל הארץ. כן פורסמו צילומי הסוכה ורשימות עליה בכל העתונים. בנותיו: שולמית אשת ליפה גינת, אורה, אביטל.
משה ביתן (ביטנסקי)
נולד י"ב טבת תר"ן (ינואר 1890) בזיטל שברוסיהפולין.
לאביו יהודה ביטנסקי ולאמו שפרה בת אריה ליב גינזיליוביץ. למד בחדרים, בישיבת הרב יצחק יעקב ריינס בלידא, בה השתלם גם בהשכלה כללית ברוסית ברמת ביתספר תיכון, והוסמך על ידי הרב בהוראת איסור והיתר. הוסיף להשתלם בתורה בקיבוץ-כולל של הגאון ר' יצחק (איצלע) רבינוביץ זצ"ל בפוניבז' שבליטא.
שירת בצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה, נפצע בידו השמאלית, שנחבלה לחלוטין. הורשה להשתתף בקורס למדעי הכלכלה בפטרוגראד וגמר אותו בהצלחה.
ב-1920 נשא לאשה את חיה בת נחום סרבין. אחרי מלחמת העולם היה מורה ומנהל בית-ספר ברוסיה.
ב-1920 התחיל לעבוד בשרות הקהק"ל והיה מנהל הלשכה הגלילה בווילנא.
ממיסדי מפלגת "התאחדות צעירי ציון-הפועל הצעיר" בגליל וילנא, חבר המשרד הארצישראלי שם ועסקן במוסדות-ציבור שונים.
נבחר כציר לקונגרס הציוני הי"ב, אבל נבצר ממנו לנסוע ולהשתתף בו.
ביוני 1936 עלה לארץ וניהל את הועד המקומי של הקהק"ל בתל-אביב, עד שיצא לפנסיה ב-1958.
בשנים האחרונות אח פעיל במיסדר "בני ברית" ובמשך שנתיים היה נשיא לשכת "יצחק ילין" בתל-אביב.
חבר ההנהלה בחברה ל"ידע-עם" ופולקלור.
צאצאיו: רחל אשר שמואל פיקמן, יהודה ז"ל (נפל במלחמת הקוממיות, בין הל''ה שיצאו להגנת גוש עציון).
ניסן וייץ
נולד כ"ז אדר תרס"א (1901) בעיירה זאטור שבמערבגליציה (אוסטריה-פולין).
לאביו מנחם (שו"ב) ולאמו מלכה בת יהודה שיינברג (שניהם ממשפחות רבנים, שוחטים ואנשי-מעלה בציבור היהודי, זלפי מסורת משפחת אביו מתיחסת היא על משפחת גאלאנטי , שהעמידה רבנים גדולי הלכה וקבלה בצפת לפני מאות שנים).
עד גיל 18 למד תורה אצל הרב בעיירתו, ובו בזמן עבר גם בחינות בית-ספר תיכון בפולנית.
אחרי מלחמת-העולם הראשונה עבר לקראקוב להשתלמות נוספת בלימודי קודש וחול. שם יסד יחד עם חברים (ביניהם חיים לבנון) אגודת דוברי עברית וספריה עברית והתמסר לפעילות בציונות הדתית (מזרחי).
ב-1926 נשא לאשה את אסתר בת יואל לאנגר מנובינארג שבמערב-גליציה (בעל רכוש גדול, חבר ותיק במזרחי, השקיע הון רב ב-1934 ברכישת 96 דונם פרדס ברעננה, הקיים עד היום ברשות המשפה). נכנס לפעילות עסקית והגיע למעמד גבוה בחיים הכלכליים בתור בעל טחנת-קיטור ובית-חרושת ללבניבנין בקראקוב, בעל בארות נפט ליד בוריסלאב ובתיזיקוק לנפט בסטרז'ה ובסקאווינה, חבר הבורסה הקראקובית ובית-הדין שלה וחבר האיגוד הפולני ליצוא נפט בלבוב.
תרם ביד רחבה לקרנות ולמוסדות והיה ער לענינים הציבוריים והלאומיים של עם ישראל.
בראשית מלחמת-העולם ה-2 החרימו הפולשים הנאציים את כל רכושו וכלאו אותו ומשפחתו בגיטו הקראקובי, שם נספו אמו ושני אחיו ושתי אחיותיו ומשפחותיהם, כ-20 נפש, אילו הוא ואשתו וילדיו הצליחו לברוח והסתתרו חדשים אחדים ביערות שבאזור דרוהוביץ', עד שנתפסו על ידי הרוסים, והוא הועמד לדין באשמת עסקנות ציונית ורכושנות בעבר, תחת השלטון הפולני (מיסמכים ממשפטו הגיעו לארכיון "יד ושם" בירושלים), נדון למאסר והמשפחה הוגלתה לסיביר.
אחרי המלחמה חזר עם משפחתו לקראקוב והיה פעיל בתור פרנס הקהילה בקימום המוסדות הציבוריים