לשארית הפליטה, בפעולות ועד ההצלה שאירגן ובעזרה לתנועת ה"בריחה" וההעפלה לארץ-ישראל.
ב-1948 עבר לבלגיה, עסק והצליח בסחר-יהלומים בבריסל. גם שם היה פעיל בקהילה, בתנועות המזרחי והפועל המזרחי, בהסתדרות הציונית ובחברת "מחזיקי הדת", סידר משלוחי כלים בחשאי לצרכי מלחמת הקוממיות של ישראל ובמשך השנים תרם סכומים גדולים לבנין הארץ.
אחרי שנים מספר עלו בנו ובתו וחתנו לישראל והשקיעו הון וכושר מקצועי במפעלי בנין בארץ.
ב-1960 עלה גם הוא ורעיתו עם הונם, השתקעו ברמת-גן ופיתחו ביחד עם בנו וחתנו קבלנות בנין בהיקף רחב.
צאצאיו : דינה אשת דב חייצ'יק (קבלן-בנין), מנחם (מהנדס לאלקטרוניקה, פעיל בניהול עבודות הבנין).
אריה-ליב מרגלית (מרגליות)
נולד כ"ב סיון תרנ"א (3.6.1891) באוסטרוב-מאזוביצק שבפלך לומז'ה, בפולין.
לאביו ר' שמואל יוסף מרגליות (לפי מסורת משפחתית מוצאו ממשפחה של מגורשי ספרד, שנתגלגלה לפולין לפני מאות שנים. היה עסקן פעיל בצרכי ציבור כל ימיו) ולאמו רחל-לאה בת שמואל-בונים רובינשטיין. למד בחדרים ואח"כ בישיבות בווארשה.
ב-1910 נשא לאשה את חנה-גיטל בת ר' יעקב-דוד וואסרפיש , רב בפיגה, פרבר של ווארשה.
בעיר-הולדתו עסק במסחר וממוצאי מלחמת העולם הראשונה ואילך היה מראשי הפעילים בכל ענפי העבודה הציונית והלאומית בתור חבר מועצת העיר, ועד הקהילה היהודית, יו"ר ההסתדרות הציונית המקומית, יו"ר סניף "תרבות" והנהלת בית-הספר שלו, מורשה הקהק"ל ויו"ר ועד קרן היסוד ופעיל במוסדות ציבוריים שונים.
משעלה לארץ בראשית שנת תרצ"ו (נובמבר 1935) עבד בהועד הארצי של הקהק"ל באותה מסירות, כמו לפנים בחו"ל בתור עסקן מתנדב, עד שהגיע לגיל הפנסיה.
השתתף ביסוד ארגון הציונים הוותיקים בארץ-ישראל ונבחר ליו"ר ארגון יוצאי אוסטוב-מאזוביצק בישראל. בתפקיד זה פעל לעזרת אנשי שארית הפליטה מעירו שהגיעו לארץ.
מחבר ספר יזכור לקהילת עירו (בעברית ובאידית. מכיל 656 עמודים).
ד''ר לוי עפרון
נולד כ"ה טבת תרם"ט (4.1.1909) בדווינסק שברוסיה.
לאביו ברוך (רופא שיניים) ולאמו וורה לבית גורביץ. למד בלודז', בגימנסיה העברית מיסודו של ד"ר מרדכי זאב (מרקוס) ברוידה ( ראה כרך י', עמוד 3632) ואח"כ למד רפואה באוניברסיטת פאריס, שם היה פעיל בארגון הסטודנטים היהודים מפולין, והוסמך לד"ר לרפואה. עלה לארץ ב-1935. הציע להנהגת העובדים הציוניים הכלליים ליסד קופת חולים לחבריה, שביחס אישי יותר לחולים תהיה שונה לטובה מקופת החולים של הסתדרות העובדים הכללית, ומשנתקבלה הצעתו, התחיל לעבוד בה בלי משכורת בחדר שכור אחד, שנחלק במחיצות קרשים לשני חדרים: האחד משרד וחדרהמתנה והשני חדר קבלת החולד. לבדיקה. במהרה גדל האמון ונתרבו החברים, וכיום מגיע מכפרם לרבבות, ועם עבודתו הרפואית העצמית ניהל את המוסד בכל שלבי התפתחותו כל ימיו.
ב-1939 נשא לאשה את מרים לבית ליטוין. את פעולתו הרפואית תיבל בהומור טוב, ששימש עידוד לחולים, ביחד עם שקידתו האבהית והידידותית לטובתם. הברקת הומוריסטית אחת שלו, בעלת משמעות מדינית-היסטורית, ראויה להישמר לזכרון.
בימי הדיכוי הבריטי, אחרי "השבת השחורה" ביוני 1946, כשרבים מאישי הישוב נלקחו למעצר, הוכנס גם שמו לרשימת האישים הנדרשים לבולשת וקצין וחיילים בריטיים באו לקחתו. כשראהו הקצין עסוק בקבלת חולה בחדר שבביתו ולבו הכהו על ההכרח לנתק רופא מעבודתו הקדושה, הרגיעהו באדיבות, שבודאי יחזור בקרוב לביתו. השיב לו הרופא בהרגעה דומה : - אל תצטערו"