וצ'כוסלובקיה, וע"י הגאון ר' עקיבא סופר זצ"ל אב"ד ור"מ דק"ק פרסבורג.
למד בבי"ס תיכון בפוטנוב ומשנת ת"ש (1940) עד תש"ב למד באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנת 1939 עלה לארץ.
בשנת ת"ש (1940) נשא לאשה את אסתר בת הרב אברהם חיים שאג (צוובנר ) - ראה כרך ד', עמוד 1949.
בהתחלה למד, היה פקיד, מגיד שיעור ורב בית כנסת.
כיום, מנהל המועצה למען השבת, משרד הדתות בירושלים.
סגן יו"ר המועצה של החברה קדישא גחש"א בקהילת ירושלים, חבר הנהלת המועצה למען השבת, חבר הנהלת האירגון הארצי למען השבת, חבר הנהלת קרית "חכם סופר", הרב של בית הכנסת "שירת ישראל".
ממלא תפקיד בצה"ל במסגרת הרבנות הצבאית.
בהונגריה כתב בקביעות בעתונים : "זשירא אנישאג", "סומבטי ארטאשיטי". פרסם מאמרים בעתונות הישראלית.
עורך את "ידיעות" המועצה למען השבת.
הופיע כנואם פעמים רבות מטעם עירית ירושלים בבית-העם וכן במסיבות "עונג שבת" בבית הכנסת "שירת ישראל". נתן הרצאות במקומות רבים בארץ על נושאים שונים.
צאצאיו; יפה, חוה, רות, צבי .
אליעזר (לזרו) ששון
נולד בירושלים, י"ד תמוז תרס"א (1.7.1901).
לאביו אברהם ששון ולאמו אסתר בת אליהו טרבלוס. קיבל חינוך מסורתי וכללי בבית-ספר האליאנס בירושלים.
נשא לאשה את עדינה בת שלמה ישראל שיריזלי (שי"ש - ראה כרך ב', עמוד 834).
היה חבר פעיל במכבי.
מראשוני המתגיסים בירושלים לגדוד העברי 40 של קלעי המלך במלחמת העולם הראשונה (1919-1917).
בשנת 1920 היה בן חברי ההגנה שנלחמו בהגנת ירושלים בפרעות שפרצו אז.
היה פעיל בארגוני ציבור שונים.
בשנת 1922 נסע לארצות הברית ובשנת 1926 עבר לגוטומאללה.
שם עסק במסחר ולקח חלק פעיל בהקמת מוסדות ציבור של העדה היהודית.
התכונן לחזור לארץ וחלה.
נפטר בניו-יורק, כ"ט כסלו תשי"ט (11.12.1958).
צאצאיו: אסתר, רחל אשת בן-נון, אברהם ששון. ג'וליה.
ד"ר ולריה שטארק
נולדה בפרישוב (צ'כוסלובקיה), כ"א אייר תרע"ח (3.5.1918).
לאביה ז. שטארק (המהנדס ומנהלו של חברת החשמל בעיר) ולאמה דבורה בת יצחק לנג'על (שניהם היו עסקנים בחיי היהדות. אביה יסד בית מלאכה לחברת הג'וינט, אשר בו קיבלו החלוצים את הכשרתם לפני עליתם לא"י. אמה היתה המייסדת של אירגון הנשים הציוניות "דבורה" בעירם).
גמרה את חוק לימודיה ברפואה באוניברסיטה פראג (צ'כוסלובקיה) וכן ביקרה באקדמיה למוסיקה.
בשנת 1935 נישאה לעורך דין ד"ר אוסקר וייס .
משנת 1935 היתה פעילה בתנועה הציונית בצ'כוסלובקיה.
בשנות מלחמת העולם השניה השתתפה בעבודת הצלה בבודפסט.
גורשה לברגן-בלזן ועבדה כרופאה במחנה. שם הצליחה להציל נפשות ותינוקות שנולדו בעזרתה.
בשנת 1945 עלתה לארץ.
עובדת בתל-אביב בפרקטיקה רפואית.
בשנת 1945 כתבה את ספרה הראשון "אחת מני אלף" (מיומנה של רופאה בברגן-בלזן - הוצאת ניאוגרפיקה, 1951 - עברית. - פרקי זכרונות הכאובים, שהופיע גם בצורת המשכים ב"דבר" בשנות 1946-47).
בשנת 1952 נשלחה ע"י אירגון הרופאות כנציגת הרופאות הישראליות לארצות-הברית לעבודה רפואית בבית חולים ניו-יורקי.