השתתף בקונגרסים בינלאומיים למלחמה בשחפת בבריסל, פאריס, וארשה ולוזאן. בו בזמן היה ציוני פעיל ומ-1930 ואילך יו"ר הקהק"ל ברומא.
ב-1933 ביקר עם רעיתו בארץ ורכשו פרוס באבןיהודה.
בעשרות שנות פעולתו באיטליה זכה בעשרות איתותכבוד ועיטורים על שרותיו המציונים בצבא וברפואה, ביניהם גם אחד מהאפיפיור פיוס ה-12. ב-1936 נתמנה בחתימת מוסוליני לאחו משלושת המפקחים הראשיים על השרות הרפואי בצבא בדרגת גנרל. אך ב-1938 החל לפעול באיטליה הלחץ הגרמניהנאצי לנישול היהודים מכל שרות ציבורי, ופרופ' מנדס הקדים להתפטר מראשות בית-החולים של הצלב האדום ומיתר כהונותיו הרמות, בטרם יאולץ לכך לאחר זמן קצר על ידי הצו הגזעני של הממשלה.
האפיפיור פיוס ה-12 הזמינהו אליו, הביע את צערו על שבגלל הגזענות תפסיד רומא את שרותו המצויין של אדם כזה, והציע לו עזרה והמלצה להסתדר בפעילות מתאימה לו בכל ארץ שיבחר להגר אליה. והואיל וכבר מקודם ביקש מהשלטון הבריטי רשיון עליה לארץ-ישראל, על סמך היותו בעל פרדס בארץ, ולא נענה - ביקש את עזרתו של האפיפיור להשיג רשיון-עליה. האפיפיור הביע את צערו על שאין לו השפעה על ממשלת בריטניה. בכל זאת הטיל באותו מעמד על מזכיר-המדינה שלו, מונסיניורה מונטיני (כיום האפיפיור פאולוס הששי), שינסה לשלוח ללונדון את המלצתו בצנור הדיפלומטי הרגיל, - ואחרי חצי שנה הגיעה אשרת-הכניסה לפרופ' מנדס ולמשפחתו.
בראשית 1939 עלה לארץ ויסד וניהל בגדרה ביתמרפא "בילו" לחולי ריאה. השתתף בפעולות הליגה למלחמה בשחפת והשתלב בחיי הישוב.
לעת זיקנה מופלגת פרש מעיסוקו בבית המרפא והתישב ברמת גן, אך חולים מיוצאי איטליה ולוב עוד מוסיפים להטרידו במיחושיהם והוא אינו מונע מהם את עזרתו, צאצאיו : מאוריציו (מאור ), ד''ר מאריו (מאיר) מנדס (מומחה לחוק הכנסייתי, עובד במחלקה לנוצרים במשרד הדתות בירושלים).
6 נכדים ונכדות ונין אחד.
בנימין (ארמין) ברגי
נולד ב' חשון תר"מ (19.10.1879) בבודאפשט בירת הונגריה.
לאביו אברהם הלוי ברגי ולאמו פאולינה-פנינה בת יוסף ליברמן (ממשפחת הצייר ליברמן ). (מסורת החיבה לספרות ואמנות התקיימה כמורשת המשפחה, ואחיו של בנימין, אוסקר ברגי , נתפרסם כשחקן דרמטי גדול בתיאטרון הלאומי ההונגרי, אח''כ בתיאטרון "ריינהארד" בברלין, ובאחרונה בסרטים בהוליבוד).
למד בבית-הספר הריאלי שבאזור המרכזי (בו למד הרצל 20 שנה לפניו), גמר בטכניון הבודאפשטי וב-1901 הוסמך למהנדס.
באותו זמן התקשה הרצל בכיבוש מקום לתנועה הציונית בהונגריה. כי בארצות אוסטריה וגרמניה פנה לאיגודי הסטודנטים היהודים ומצא בהם צעירים, שלפי מזגם והתשתית התרבותית של נפשם היו מסוגלים יותר מהקשישים להתרשם מקריאתו ולהתמסר לפעולה ואח''כ גם להנהגה למען הרעיון. ואילו בהונגריה היה הנוער הלומד היהודי משוקע באשליית השתייכותו האתנית לאומה המאדיארית עד כדי כך, שאפילו לא הרגיש צורך להתלכד באיגודים יהודיים מיוחדים, ולהרצל לא היתה איפוא אפילו כתובת לפנות אליה. והנה ב-1899 נודע לו מפי אחת ממעריצותיו בווינה, מרת פאולה אדלר-בראון, שבין קרובי משפחתה בבודאפשט יש סטודנט ושמו בנימין ברגי, שכפי שהיא מכירה אותו הנו מסוגל לקבל תורת הרצל ולהתמסר לפעולה למענה. הצעיר נענה להזמנת הרצל , ואחרי שיחה ארוכה בביתו בווינה נפרד ממנו בהבטחה מחייבת, שאחרי גמר לימודיו, יקדיש את חייו לתנועה הציונית. ואכן ב-1903 נרשם כחבר מייסד באגודת "מכביאה" של תלמידי האוניברסיטה והטכניון בבודאפשט, שהקימה מתוכה פעילים ולוחמים ומנהיגים לתנועה הציונית בהונגריה, והוא עצמו היה מהבולטים מביניהם, כעורך הבטאון של התנועה, מרצה מרתק ונואם משכנע בעיר הבירה וביתר ערי המדינה. גם בעבודתו הפובליציסטית והספרותית עשה נפשות להכרה הלאומית ולתנועה הציונית, ונוסף להחדרת ערכיה החיוביים נלחם באומץ ובכבוד את מלחמת-המגן שלה נגד ההאשמה המגונה שטפלו עליה המאדיארים-המדומים ילידי דת משה, שהיא מסיתה את האזרחים ה"איזראליטים" להפר את חובת המסירות המוחלטת למולדתם ולאומתם המאדיארית. (השמצה מאוסה זו סתר גם בגופו, כששירת ונפצע בחזית בתור קצין-מילואים במלחמת-העולם הראשונה, הגיע לדרגת סרן, הדרגה האפשרית הגבוהה ביותר לקצין מילואים, וזכה בכל אותות-הצטיינות שבסידרת העיטורים, ואף בשבח מיוחד של המפקדה העליונה).
ב-1912 נשא לאשה את לאה בת יוסף-יעקב קראוס, ממיסדות "דבורה", אגודת-הנשים הציונית הראשונה בהונגריה. (נפטרה בתל-אביב, ט' כסלו תש"ך - 10.12.59).
ב-1908 הכין בפעילות דיפלומטית את התקבלותו של דוד וולפסון, אז נשיא ההסתדרות הציונית העולמית,