כתבים בתור קרובים עם משפחה באמסטרדם) ולאמו הניה-רבקה בת אשר פרידמן (גם הוא מחשובי חסידי קארלין-סטולין).
למד בחדר ובישיבות ונתחנך בחסידות קארלין.
בשנת תרע"א (1911) נשא לאשה את בריינה-ברוריה בת מיכאל-אביגדור ויינשטיין. עבד בתור פקיד בחברה גדולה לסחר-שלחים (עורות גלמיים לעיבוד) והיה נוסע בשליחותה לסאראטוב שברוסיה הפנימית. אחרי מהפכת-קרנסקי ברוסיה (אביב 1917) נבחר לנשיא הקהילה היהודית בסראראטוב ופעל רבות לעזרת הפליטים והמגורשים שבאו שמה ברבבותיהם מפלכי-הספר המערביים, - ואח''כ חזר לפינסק, שנפלה אז בחלקה של פולין המשוחררת.
בגיל 12 התחיל את עבודתו הציונית בקבוצת נערים, שעזרה בחלוקת קופסאות הקהק"ל בבתים ובהרהקתם, במסירת הזמנות לישיבות ובהדבקת מודעות בבתי-הכנסת. ועם גידולו המשיך בפעולות גדולות יותר.
אחרי ביקור בארץ לרגל פתיחת האוניברסיטה העברית באביב 1925, עלה עם משפחתו להשתקע ביוני 1926.
שנים אחדות היה מנהל עניני אחוזה א' ניו-יורק ברעננה, עד שיסד על דעת עצמו שכונה לפועלים, שאמנם נתנה דחיפה ראשונה לפיתוח המקום, אבל מעשהו היה אז למורת-רוחה של ההנהלה הניו-יורקית, שמטעם זה פיטרה אותו. אז נתקבל כחבר-משתכן בשכונת בורוכוב (כיום הגרעין הראשון של העיר גבעתיים) ופנה למסחר בענף שהתמחה בו וממשיך בו כל השנים.
יצא כמה פעמים בשליחות הקרנות. ממשיך בפעילות ציבורית וציונית בתור חבר המועצה הדתית בגבעתים (וממיסדיה), חבר אגודת "אחוה", חבר הועד בסניף הציוניים הכלליים (כיום המפלגה הליברלית) ומקובל על כל חוגי הציבור בעיר ובאזור, וכמובן גם על חוג חסידי קארלין-סטולין שבמקום.
עשרות בשנים היה חבר בועדת הביקורת של בנק קרדיט גומלין בתל-אביב ושל בנק "מסעד" (כיום סניף בנק הפועלים) בגבעתים.
צאצאיו: יפה (היתה אשת נחום צביאלי), חנה אשת ישראל שפנוב, שמואל (חבר קיבוץ אשדות יעקב), שרה אשת צבי ביאור, צביה אשת חיים לויטל, תשע נכדים ונכדות ונינה אחת.
מרדכי (מוטי) רבינוביץ
נולד י' אלול תרנ"א (ספטמבר 1891) ביאסי שברומניה.
לאביו יעקב יוסף (בר' ישעיהו רבינוביץ מלשנוב, שהיגר מגליציה לרומניה) ולאמו שרה , ילידת ליאובה בבסרביה.
נתחנך בלימודי תורה בחדר ובבית המדרש והשתלם בלימוד עצמי בהשכלה עברית וכללית.
בשנת תרע"ח (1918) נשא לאשה את מאלי בת בנימין ואלדמן. היה פעיל בתנועה הציונית והעברית ברומניה. בשנות ה-20 היה מנהל המשרד הארצישראלי, אח"כ מזכיר כללי ובסוף מנהל קרן היסוד ברומניה.
נבחר כציר לקונגרס הציוני הי"ג (קארלסבד, 1923).
אחרי ביקוריו בארץ בשנים 1923 ו-1927 בשליחות המוסדות שעבד בהם, עלה עם משפחתו בתשרי תרצ"ג (אוקטובר 1932).
זמן-מה היה שותף בבית-מלאכה לחותמות ומבלטים.
ב-1935 חזר לשרות הלאום כמזכיר כללי וא"ח מנהל הועד הארצי לקרן היסוד, עד שב-1958 יצא לגימלאות.
ביאסי (רומניה) השתתף בייסודו ובעריכתו של כתבהעת "ליכט". פירסם שירים, מאמרים ופיליטונים ב"דער האמער'', "התקוה", "אונזער צייט", "מנטואיריאה" ועוד שיצאו ברומניה. ובארץ - בשנתו הראשונה כתב פיליטונים על תל-אביב ב"הארץ" ובשנותיו האחרונות רשימות ב"על המשמר".
היה איש-רעים ואיש-חברה, צנוע הליכות, אהוב ומכובד על ידידיו הרבים, הן יוצאי-רומניה והן עמיתים-לעבודה, שקשר עמהם קשרי-חברות אמיצים.
תלמיד-חכם מובהק, שקד כל ימיו על תורה ועיון, בייחוד במקרא ובלשון העברית. בבקיאותו ובסברתו הישרה הפליא לא-פעם מלומדים שמקצועם בכך.
נפטר בתל-אביב, כ"א טבת תשכ"ג (17.1.1963).
בנו: יעקב רבינוביץ-רבי (עתונאי).