את שם משפחתו. אך הדבר אינו מתיישב על רקע המציאות בזמנו - מסתבר יותר, שאביו והוא נקראו ספרא על שם מלאכתם: האב היה "ספרא ודייני", סופר ביתהדין של העדה, והוא מלמד-תינוקות, וגם מקצוע זה נקרא "ספרא" בארמית הבבלית של התלמוד. וייתכן שבאמצעות אבות ואמהות שבדורות האחרונים התייחסו על שתי המשפחות, שרלין ואברמוביץ , שתיהן ותיקות ביישוב האשכנזי משלב ראשיתא, ולא דקדקו להחזיק בשמה של אחת מהן בלבד).
למד בת"ת ובישיבת "עץ חיים".
בשנת תרנ"א (1891), נשא לאשה את פרל בת הרב משה נחום וואלנשטיין (ראב"ד בבית-דינו הפרטי של הרב מבריסק - ראה כרך י"א, עמוד 3864). ומשנפטרה אחרי שנתיים והשאירה לו שני יתומים פעוטים, נשא בתרנ"ג את חיה פרל בת ר' חיים לאבל. ומשנפטרה גם היא בתרע"ז, נשא את אסתר מלכה בת ר' משה-זלמן ושרה-נחמה פראנקנטאל. קרוב ל-60 שנה היה מלמד בת"ת "עץ חיים" הצטיין בכשרון דידאקטי בלתי-מצוי, ורבים ממורי הת"ת היו באים לשיעוריו, כדי ללמוד את שיטתו ודרכיו בהוראה. היה נותן יום-יום שיעורי תורה בבית-המדרש גם למבוגרים, שנהנו מהסברותיו מאירות-העיניים.
מספרים נפלאות על דביקותו העצומה בכותל המערבי ובירושלים העתיקה בכלל, שגם בזמני-חירום קשים סירב לצאת ממנה. ואחרי שהוכרח לצאת ממנה בעקב נפילתה בידי הלגיון הערבי, היה מתמיד בדברי תרעומת על כוחות ישראל, שלא חזרו לכבוש אותה, ולא פעם היה עולה על בניינים גבוהים בעיר החדשה, צופה כלפי העיר העתיקה ומקומותיה הקדושים ומתפלל לעומתם בדמעות שליש, כמו ב"תיקון חצות" שהיה עורך כל לילה.
נפטר בירושלים, י"ב אדר א', תשי"ט (20.2.1959).
צאצאיו: אלכסנדר זיסקינד אברמוביץ (בעת מלחמת ירושלים נקרא בפי אנשי אצ"ל "הסיקריק הזקן"), ד"ר משה יוסף אברמי (ראה כרך ו', עמוד 2522), יצחק-ליב ספרא, שרה-נחמה אשת אריה רלב"ג, ישעיהו ספרא, מנחם-מנדל ספרא.
שמואל מלר
נולד ביפו (א''י), י"ד אייר תרס''ח (15.5.1908).
לאביו יעקב מלך (ראה כרך ח', עמוד 3141) ולאמו סלובה (בת העסקן ומראשי חובבי ציון ביפו) יצחק אייזיק בן-טובים (ראה כרך ב', עמוד 595).
קיבל חינוך מסורתי וכללי. בוגר בית-ספר למסחר בתל-אביב.
בשנת 1937 נשא לאשה את רות בת שמעיה שוארץ (ראה כרך י"ב, עמוד 3990).
במשך שנים רבות יו"ר ההנהלה של מכבי אש מתנדבים ברמת-גן (עד להעברת האגודה לעיריית רמת-גן). גזבר מועדון רוטרי ברמת-גן.
גזבר הוועד למען החייל ברמת-גן. היה מפקד בהגנה בתל-אביב ובגוש דן.
מנהל סניף בנק לאומי לישראל בע"מ ברמת-גן (בשרות הבנק 33 שנה).
צאצאיו: דורון (מהנדס כימאי), עדית.
ישראל סולניק
נולד בבלשקי, פלך קליש (פולניה) בשנת תרנ"ח (1898).
לאביו יואל סולניק (עסקן ציוני) ולאמו תמר. קיבל חינוך מסורתי בחדר. היה חבר פעיל בפועלי ציון בעירו.
אחרי שעירו בלשקי נשרפה עברה המשפחה לגור בקליש. אביו היה יו"ר ההסתדרות הציונית בקליש והסביבה שנים רבות.
בשנת 1885 הוציא אביו את העתון הראשון באידיש בלונדון. כעבור כמה שנים חזר לפולניה. כשפרצה המלחמה העולמית הראשונה נכנסו הגרמנים לקליש ושרפו את העיר, והתושבים ברחו והתפזרו בסביבה.
ישראל נסע לגרמניה ועבד בלייפציג.
ב-1918, בגמר המלחמה העולמית הראשונה נסע לבלגיה, משם ללונדון. שם הצטרף לאחיו יצחק בעסק פרוות. באותו זמן, קנה אחיו יצחק 500 דונם אדמה בבאר-שבע, מתוך שטח אדמה שיהודים מאנגליה רכשו אז בא"י. את השטח הזה מסר אחיו לקרן הקיימת בירושלים.
בהסכמת האחים הוחלט שישראל יעלה לא"י, בתור האח הצעיר ויתיישב בכרכור, יקים משק ובית ויביא אליו לא"י את ההורים מפולניה.
בשנת 1921 עלה לארץ והתיישב בכרכור. במקום היה מחסור במים והתושבים סבלו ממלריה. שתלו אלפי עצי אקליפטוס במטרה לחסל את המלריה.
עבר לבנימינה בייסודה ועבד שם, אבל המלריה גברה עליו והועבר לבית-חולים בתל-אביב.
בתל-אביב, בשנת 1926 נשא לאשה את רבקה בת חנן רחלבסקי.