לרפואה באוניברסיטת בזל, ואח"כ בחרקוב.
היה פעיל בתנועת ההשכלה וחיבת ציון. פעולה ציונית ענפה.
היה רופא בויטקה ובקונוטופ עד 1924 וראש הקהילה בעיר זו.
אירגון פועלי ציון בפרילוקי. היה יו"ר הוועד הציוני הגלילי בקונוטופ. היה פעיל בווינה במרכז.
ב-1907 נשא לאשה את רוזה בת שמואל פרידמן (נפטרה בהרצליה) ובזיווג שני נשא לאשה בשנת 1935 את אולגה בת מאיר לבנטובסקי-לבנון, ובזיווג שלישי את צילה בת אליעזר שיפמן-נורדורף. עלה לארץ בשנת 1924.
היה פעיל ב"הפועל הצעיר" ואח"כ במפא"י.
ממייסדי הליגה למלחמה בשחפת וסניף מגן דוד אדום ברחובות.
היה ציר בקונגרס הציוני השביעי בפרג.
כתב בעתון "דער אידישע ארבייטער", מטעם מרכז "פועלי ציון" בווינה (1904-06). תירגם מרוסית לאידיש חוברת פסמיק.
פירסם חוברת "דער פועלי ציוניזם". שירת את ההגנה ע''י מגן דוד אדום.
רופא עיריית רחובות וקופת חולים עממית, רחובות. חבר מזכירות מפא"י יו"ר מרכז הליגה למלחמה בשחפת ויו"ר סניף רחובות. חבר המועצה הארצית של קרן היסוד.
חבר הנהלת מגן דוד אדום ברחובות.
צאצאיו: יהודית אשת פסח יפהר (הרצליה), שושנה, תמר אשת אליהו אורן (משמר השבעה), זהר אשת עדי לרנר (רחובות), שמואל (קדימה).
משה אלגזי
נולד בעיר סיליברייה (תורכיה), ביום ט"ו תשרי, תר"ס (19.9.1899).
לאביו אליהו (ראה בכרך זה. סוחר ועסקן ציבורי) ולאמו שולטנה לבית נאמן. חניך בית הספר לבנים שבעיר מולדתו.
בגיל 14 עלה עם הוריו לארץ ישראל, והשתקעו בטבריה. כאן המשיך ללמוד בבית הספר לנערים שבמקום.
את נטייתו לעסקנות ציבורית ירש מאביו. עוד מנעוריו היה פעיל בארגוני נוער ציוני ועמד בראש הפעולות של הנוער העברי בטבריה.
בשנת 1920 עבר עם הוריו מטבריה לתל-אביב, וגם פה המשיך בפעולתו הציבורית והציונית. היה פעיל בוועד שכונת "מרכולת" ליד מרכז מסחרי.
בשנת 1924 מייסד יחד עם אביו את אגודת "עזרתחולים" בת"א-יפו, ומשמש בה חבר עד יום מותו. היה הרוח החיה באגודה זו, המגישה עזרה רפואית ברופא ורפואות חינם ותמיכה כספית להבראה, והמבצע את כל החלטות הוועד, מיום תיווסד האגודה עד יומו האחרון. בהשתדלותו ובפיקוחו האישי הקים את בניין המרפאה של האגודה ברחוב זבולון 18, שבה עבדו רופאים בכל המקצועות, ושדרכה עברו מאות חולים זקוקים שקיבלו טיפול רפואי חינם. את מיטב שנות חייו הקדיש ל"עזרתחולים" ולא חסך ממנו כל עמל וטירחה, למען הקל על החולים הנצרכים את סבלם.
בשנת 1928 נכנס לעבוד בעיריית תל-אביב-יפו, בה עבד עד יומו האחרון. התחיל כגובה מסים ועבר לפקידות בכירה. עבודתו לא היתה שיגרתית,-מיכנית כי גילה בה לב ומצפון. הוא היה מליץ יושר למאות אנשים שנזקקו לעזרתו, במחלקות העירייה שימש להם לפה והיה משתדל בעבורם, מדריך אותם ולא חסך מזמנו היקר כדי להילוות עם הפונים אליו, למען סידור ענייניהם על הצד היותר טוב.
נשא לאשה את רבקה בת יצחק הרמן. היה עובד סוציאלי מתנדב, שלבו היה פתוח והקשיב תמיד לשיחם של האומללים ועזר להם בעצה, בהדרכה ובעזרה ממשית. גם לאחר יום עבודה קשה, בשעותיו הפנויות למנוחה, היה מוותר על מנוחתו הפרטית, והיה מתרוצץ ומכתת רגליו, כדי להושיע לאלה הנמצאים בצרה ומצוקה.
נפטר בתל-אביב, י"ח סיון, תשי"ג (1.6.1953).
צאצאיו: אליהו (מהנדס ייעול לאווירונים), שרה אשת רפאל פרנס (פקיד בבנק לדיסקונט), יצחק (ביח"ר לנגרות), יוסף, מלכה.
הרב אפרים צמל
נולד בירושלים, כ"ד תמוז תרצ"ה (25.7.1935).
לאביו משה צמל ולאמו חיה בת הרב אברהם שפירא (האמא ממשפחת ה"סבא מקעלעם" מגדולי וראשוני אישי שיטת המוסר מיסודו של ר' ישראל מסלנט) .
קיבל חינוך מסורתי יסודי בישיבה ורבני, והוסמך לרבנות.
היה מנהל חינוכי בכפר הנוער "שדה חמד", וראש ישיבת "נחלת יהודה" בכפר הנוער הנ"ל.
היה סופר דיינים (מזכיר הדיינים) בבית היין הרבני ברחובות ובפתח-תקוה.