והשתתף בפעולות ובשמירה בעמדות ואף החל להדריך חברים חדשים, ביניהם גם גדולים ממנו. כשהתקרב האויב המצרי לקרבת מושבות הדרום הותיקות עמד לצאת לקורס להשתלמות נוספת בכלי נשק שלא ידעם עד כה, ושמח מראש לסיכוי שאחרי כן יצא להלום באויב. לתקוותיו אלה שמה קץ פצצה שהוטלה ממטוס מצרי על "ראשון לציון" והרגה אותו ואת אביו ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) והובא למנוחת עולמים במושבה.
דוב ברמן
נולד ביום י"ג באדר א' תרפ"ז (15.2.1927) בתל-אביב. לאביו יעקב ברמן ולאמו רחל. סיים בית ספר עממי ואחרי כן עבד אצל אביו כמסגר שרברב.
היה חניך "השומר הצעיר" אך בשנת 1944 הצטרף אל "לוחמי חירות ישראל" והשתתף בפעולות רבות, ובכללן בהתקפות על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה, והיה בין היחידים שלא נפגעו שם וניצל.
זמן מה לאחר כך נעצר ונכלא בלטרון, אך כעבור כמה שבועות הצליח לברוח ולחזור לפעולתו במחתרת.
ל''עוזי הג'ינג'י" כפי שנקרא בפי החברים, יצא מוניטין. בחור אמיץ ונועז, שקול ורציני בפעולות הקרביות.
באחרונה השתתף בפיצוץ הרכבת ברחובות כפעולת תגמול לאחר האסון ברחוב בן יהודה בירושלים.
עם הצטרפות לח''י לצבא הסדיר עבר לשירות בצה"ל והיה בין הלוחצים על שחרור ירושלים. נפל בג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) בקרב עין-כרם. היה קבור בשייךבאדר א', וביום כ"ח אלול תש"י (10.9.1950) הועברה גופתו להר הרצל בירושלים.
נחום גרינברג
נולד בשפולה (רוסיה), ה' אייר תרל"ח (1878). לאביו אברהם יצחק גרינברג ולאמו אסתר. קיבל חינוך מסורתי.
היה בעל טחנות קמח ומסחר בחיטה.
היה חבר בארגונים הציוניים בעירו.
היה ממייסדי ההגנה העצמית בשפולה אשר חלשה על כל האזור, רכש ואיכסן נשק לחברי ההגנה.
בשנת תרס"ה (1905) עלה לארץ.
בשנת תרס"ח (1908) נשא לאשה את בריינה בתבן-ציון שוורצבארד (ממשפחת רבנים. ממשפחת שוורצבארד שהרג את פטלורה).
הקים מאפיה בשכונת שפירא שהיה ממייסדיה וחבר הוועד בהקמתה בתל-אביב.
בימי המאורעות שימש ביתו מחסן לנשק ומקום פגישה לחברי-ההגנה.
נפטר בתל-אביב, י"ט שבט תשי"ט (28.1.1959) והובא לקבורה בנחלת יצחק.
צאצאיו: זוסיא גרינברג (נפל בהפצצה בתחנה המרכזית עם הקמת המדינה), חנה אשת אפרים ליש (ראה כרך ד', עמוד 1835. עסקנית במוסדות ובוועדות בליגה למלחמה בשחפת, שיתוק ילדים, ויצ"ו ועוד).
ראה תמונתו בעמוד 4360 בכרך זה.
יעקב רוזנברג ("יואב")
נולד בשנת תרפ"ה (1925) בעיר ברסלוי, אז גרמניה.
לאביו מרדכי רוזנברג ולאמו מינה. הוריו היו שומרי דת ומסורת. תחילה למד בגן ילדים אחר כך ב"חדר", ולבסוף עבר ללמוד בבית ספר.
בשנת תרצ"ו (1936) עלו הוריו לארץ והתישבו בתל-אביב.
החל ללמוד בבית הספר "תחכמוני" ומשם עבר ל"הסתדרות החרדית" ובכל מקום נתגלה בהתמדתו שהיתה למופת, בבקיאותו ובתפיסתו המהירה.