התיכוני החל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.
היה חבר מחתרת לח"י ומילא תפקיד מרכז הנוער של לח"י בירושלים.
היה מדריך מעולה. כינוייו "עוזי" ו"דרור".
איש רעים, היה שתקן ואמיץ לב.
בהתקפת לח"י על "בית-טנוס" בירושלים פקד על חוליית חבלנים ובגשם שוטף, בזחילה בבוץ תחת מטר יריות, הגיע עם אנשיו לבית. משלא עלה בידו להצית את חומר הנפץ שנועד להרוס את הבניין, פקד על אנשיו לסגת והוא נשאר במקום כדי לחזור ולנסות, ואמנם עלה בידו לפוצץ חלק מהבניין.
נהרג בירושלים ביום כ"א אייר, בתש"ח (30.5.1948), בשעת אימונים. היה קבור ב"שייך-באדער א'", וביום 20.9.1950 הועברה גופתו להר הרצל בירושלים.
מרדכי-נסים הלבר
נולד בכסלו תרפ"ח (דצמבר 1927) בירושלים. לאביו אליהו הלבר ולאמו שרה. רכש לו השכלה תורנית. למד בבית ספר תיכון.
היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" והשתלם בסמינריון לפועלים של "הסתדרות".
עבד בפקידות.
עם פרוץ המאורעות התגייס לליווי שיירות. חבריו לתנועה, שהכירוהו מקרוב הוקירוהו. היתה לו אהבת מולדת עזה ומסירות להוריו שנתבטאה במכתביו מלאי הגעגועים וההוקרה.
נפל בקרב על כנסיית "נוטר-דם" בו' אייר, תש"ח (15 במאי, 1948). למחרת היום הובא לקבורה בסנהדריה בירושלים. ב-15.11.1951 הועברה גופתו להר הרצל בירושלים.
אהרן גדסי
נולד בחודש מנחם-אב, תרפ"ז (1927) בכפר נידח שבתימן.
לאביו יפת גדסי ולאמו מרים. אביו היה סוחר בסחורות מכולת, ואמו - תופרת בגדי נשים. בהיותו בן שש נתייתם מאביו, האם המשיכה בעסקי האב ונדדה מכפר לכפר. משחזרה היה אהרן עובד בחנות ונושא עמה יחד בעול הפרנסה.
כמנהג יהודי תימן למד מגיל חמש אצל "מרי" (מלמד דרדקי).
בהיותו בן 15 החליטה אמו לעלות לארץ.
אחרי הרפתקאות רבות הגיעו לעדן. כשנה וחצי ישבו במחנה פליטים והוא שימש בתפקיד של שומר המחנה.
הוא עלה לארץ עם "עליית הנוער" בשנת 1942 והשתקע בכפר מרמורק שעל יד רחובות. שם גרו אחיו הגדולים ממנו שהגיעו לארץ לפניו.
עברו עליו חבלי הקליטה, חוסר עבודה וסבל ההסתגלות. עבד בפרדסים ואחר כך במחנה הצבא הבריטי ב"בית-נבאלה".
כשנה היה נוטר בצפון הארץ. אח"כ חזר לאמו ועזר לה בחנותה.
בשנת 1943 הצטרף ל"לוחמי חירות ישראל" והשתתף בפעולות ארגון זה.
היה חבלן עם הצטרפות לח"י לצה"ל. התגייס לגדוד אחר והשתתף בקרבות על "טירה", "בית-נבאלה", "קולה" ו"לוד".
עבר עם גדודו לחזית הדרום ונפל בקרב על הכפר "כרתיה" ביום י' סיון, תש"ח (17.7.1948), והובא לקבורה ברחובות.
מדבריו אל אמו שחרדה לשלומו: "אין לך מה לבכות, אם יש לך מזל - אני אחיה, אם אין לך מזל אני אמות".