יחזקאל יזדי
נולד בירושלים, כ"ב אייר תרפ"ט (1.6.1929). לאביו אהרון ולאמו מזל. בגיל צעיר גמר את בית הספר העממי ויצא לעבודה. היה למסגר. עבד במקצוע כשנה וחצי אחרי כן עבר למקצוע החייטות.
באותו פרק זמן הצטרף למחתרת לחיי (לוחמי חרות ישראל) ונקרא בה בשם "אביגדור".
מראשית המאורעות היה פעיל ביותר. השתתף בליווי שיירות לעטרות, נוה יעקב ועוד.
נפל ביום כיבוש מלחה, בדרך לכפר מלחה, ביום כ"ו אייר תש"ח (4.6.198) בעלותו על מוקש. היה קבור בשייך-באדער א'.
בכ"ח אלול תש"י (10.9.195) הועברה גופתו להר הרצל בירושלים.
רחל זלצר (רייס) ("אלה", "עפרה")
נולדה ביום א' אלול, תרפ"ז (29.8.1927) בקורפץ' בוטשוני אשר בגבול רומניה בסרביה, בנחלה חקלאית השייכת למשפחה.
לאביה ישראל זלצר ולאמה עדה. בהיותה תינוקת הועברה לצ'רנוביץ, אשר אליה עברת אמה לאחר שנפרדה מבעלה. האב היגר לצ'ילי. שם למד רפואה ועבד כרופא שיניים. האם חימאית לפי מקצועה, בת למשפחה עשירה, חיה בתנאים נוחים עם הבת, חינכה וגידלה אותה ברוח של תרבות רוסית מתקדמת, באווירה. של אמנות ומוסיקה.
למדה בבית-ספר עממי ובגימנסיה רומניים. היתה תמיד ראשונה להצטיינות בכיתה. בריאה, שמחה ובטוחה בעצמה. נפגעה קשה מהרוח ההיטלריסטית של הנוער הרומני בבית-הספר ומההפלייה הגזעית והחליטה לעזוב אותו.
עם הכיבוש הרוסי בשנת ת"ש (1940) המשיכה את לימודיה והועלתה לכיתה עליונה יותר בזכות כשרונותיה. בעלת זכרון למופת. למדד. בעל-פה עמודות שלמות של השירה הרוסית וזכרה אותן כל ימי חייה. הרבתה לקרוא בספרות היפה והעיונית. כעבור שנה כבשו הגרמנים את צ'רנוביץ והן הועברו לגיטו. שם התפרנסו בקושי מעבודה קשה, אך בגלל הלשנה נחשדו כמשתפות פעולה עם הרוסים, והגרמנים שילחו את האם למחנה ריכוז בטרנסדניסטריה. במאמץ על-אנושי הצליחה האם לשלוח את הבת לארץ-ישראל על ידי מבריחי גבול. נשלחה באניית המעפילים הקטנה "אספרנס" בנובמבר, 1942. האניה נטרפה בסערה ליד חופי תורכיה ונוסעיה ניצלו והועברו בהשתדלות הסוכנות לעיירה קטנה בתורכיה ומשם לקפריסין; רק רחל עלתה ישר מעיירה זו לארץ על סמך סרטיפיקט שנשלח לה על ידי דודתה מירושלים בסוף 1942.
למדה בבית חינוך תיכון וגמרה שבע מחלקות בגימנסיה בבית הכרם ועמדה בהצלחה גדולה בבחינות הכניסה לאוניברסיטה ונתקבלה בשנת 1945 כתלמידה במדעי הטבע. באותה שנה הגיעה לארץ אמה אשר ניצלה מהמחנות והן אמרו לגור יחד, אך בפרוץ המאורעות התגייסה עם קבוצת סטודנטים לשירות מלא. תחילה שירתה בחי"ש ירושלים ולפי דרישתה הנמרצת לשתפה בפעולות קרביות הועברה ביחידת סטודנטים לגוש עציון. שם לקחה חלק פעיל בשמירת הגוש והגנתו. הבאת גוויותיהם של ה-"ל"ה לגוש (רובם היו חבריה) זיעזע אותה ועוררה בה רגשי נקם עמוקים. קבוצת הסטודנטים הוחלפה כעבור 3 חודשי שירותם בגוש על ידי חבריהם והם ירדו בשיירה אשר הותקפה קשות ב"נבי-דניאל" ועמדה בגבורה בתוך בית בודד מול המונים מסתערים. אחרי מאבק של יממה הוצאו הנצורים על ידי האנגלים תוך השפלת כניעה ומסירת נשק המגן לידיהם. נפגעה קשות ועמוקות בכבודה ובשובה דרשה לספחה ליחידה קרבית. מאחר שבאותה