נשא לאשה את ברוניה בת דוד ברג (קבלן צבאי, ממשפחה מיוחסת ואמידה בשדלץ), היתה חברה בקיבוץ "גן-שמואל" ע"י חדרה.
בשנת 1936 התגייס לפי צו המוסדות הלאומיים למשטרה המיוחדת. ושירת בה עד פרוץ מלחמת העולם השניה (1939).
לרגל התקפת לב, נאלץ לחזור לעיר ולעסוק כבאכוח חברת "של" במכירת דלק, ובעסק זה הוא ממשיך בחברת "פז" (שרכשה את חברת "של").
כתלמיד ישיבה הוא ממשיך גם כיום בשמיעת שיעורים הניתנים ע"י רבנים בבתי הכנסת.
בנו: אברהם (תלמיד).
ר' שלמה חיון
נולד בחיפה, בשנת תר"מ (1880).
לאביו יעקב חיון (שעלה לארץ ממרוקו בשנת תרכ"ד (1864) כחובב ציון) ולאמו שמחה. קיבל חינוך מסורתי.
נשא לאשה את מסעודה בת שלום וואנו (נפטרה בחיפה, י' אדר, תרצ"ו (21.2.1936) ובזיווג שני נשא לאשה את אסתר למשפחת כהן. פתח בית מסחר בשוק הערבי בחיפה הקטנה "בימים ההם", ששוק זה שימש ל"מרכז מסחרי" ראשון בעיר (לא היה זכר ל"הדר הכרמל", "הר הכרמל" "הנמל' וכו').
עסק בצרכי ציבור, עמד כל השנים (יותר מ-40 שנר,) בראש החברה קדישא.
היה חבר ועד הקהילה כל השנים.
גבאי בתי כנסת, דאג וסידר משפחת עולים, שעלו בימים ההם ממרוקו ועוד. דאג למשפחות נצרכות לחגים.
ע"י קשריו הטובים עם השכנים הערבים, מנע פעמים רבות - התנקשויות ביניהם ובין קומץ היהודים שגרו בחיפה התחתית.
היה איש אמיץ, תוסס ובעל יזמה.
הצליח לגאול שטחי קרקעות מהערבים לידי יהודים.
ארגן ועמד בראש תהלוכה וקבלת פנים ללורד בלפור בביקורו בטכניון בחיפה.
הושיט תמיד עזרה לכל הפונים אליו.
נפטר בתל-אביב, י"ג מנחם אב, תשכ"ג (3.8.1963), והובא לקבורה בחיפה.
צאצאיו מאשתו הראשונה: יוסף (מוותיקי הפקידים הבכירים בברקליס בנק לשעבר), שמעון (סוחר), משה (חשבונאי), ויקטוריה אשת ישראל אנגל, יהודית אשת אברהם לוי, שמחה אשת ז'ולי פולק, שושנה אשת שלום טיאנו ז"ל.
ציונה קרדונסקי
נולדה בנוה צדק, כ"ד תמוז, תרס"ב (29.7.1902).
לאביה צבי הירש רבינוביץ (מראשוני הסוחרים ביפו, ראה כרך א', עמוד 146) ולאמה רסיה בת ר' נחמן צ'רנר (נפטרה בתל-אביב, ב' תמוז, תרס"ג).
קיבלה חינוך מסורתי בגן הילדים, בבי"ס עממי לבנות של חובבי ציון בנוה צדק וגמרה (1921) את הסמינר למורות ולגנות ע"ש לוינסקי בנוה צדק. מוריה היו: י. ח. ברנר, ד"ר ניסן טורוב, ד"ר יצחק אפשטיין, י. לדיזנסקי, אשר ברש ועוד.
בשנת תרפ"א (1921) נתקבלה כמורה בביה"ס פיק"א בראשון לציון. בעיקר למדה שירה. עשתה רושם רב בשלוות נפשה, בהליכותיה ונימוסיה.
שנה לאחר כך לימדה בבי"ס האליאנס (כי"ח) בחיפה.
נתגייסה נגד רצון הוריה לקריאה של הסתדרות המירים ומחלקת החינוך והתנדבה לצאת לבולגריה.
תקופת כהונתה בת השנתיים בבולגריה היתה אחת התקופות המזהירות בחייה. הכניסה חיים בארגוני הנוער "המכבי" ו"השומר הצעיר". היתה עורכת קבלות שבת ומסיבות חגים, על אף האיסור מטעם השלטונות בבולגריה. היתה עורכת טיולים עם תלמידיה בחוצות סופיה הבירה, כשהשירה העברית בפיהם.
היתה קנאית לשפה העברית, בזכותה נאם גם מ. מ אוסישקין עברית באספה ציונית בסופיה.