הוא ו-18 מחבריו ו-4 חברות הובלו למאסר ע"י הבריטים וחיכו למשפט אשר הכינו למענם.
מיד בתחילת המשפט הוטל על חיים לקום ולהצהיר כי אין בדעתם להשתתף במהלך המשפט, כי אין הם פושעים, אלא שבויים ודורשים יחס כאל שבויי מלחמה.
המשפט שנערך בהמשך שלא בפניהם דן אותו יחד עם חבריו למות בתלייה.
כעבור שבועות מספר חנן אותם הנציב העליון והמיר את פסק הדין במאסר עולם.
נחלץ פעמים רבות ממוות, פעמיים ממוות בטוח, אך לא לזמן רב.
בבית הסוהר היה בין הלוחמים הפעילים לשיפור תנאי הכלא והבטיחות במקום. היה בין המתכננים ללא הרף את הבריחה משם. כמו כן לא זנח את לימודיו. למד מתמטיקה וכלכלה.
היו בו כשרונות גדולים לספרות שירה ופובליציסטיקה. מלבד שירים אשר כתב, חיבר בבית הסוהר רפורטז'ה בשם "ולא חזרנו לבסיס", בה מסופר בצורה נאה ומרתקת כל מהלך פעולת בתי המלאכה, המשפט ועד לאחר החנינה. המחתרת הוציאה כתב זה לאור בצורת חוברת עוד באותה שנה. כל הכתב הנ''ל מודפס בתוך ספר ב' של הוצאת כתבי לח"י.
בי''ד אייר, תש"ז בפריצת כלא עכו עי" אצ"ל, בבריחה מבין החומות, ובהיותו במכונית המסיעה לחופש, נפגע מכדור בודד אחד אשר נורה לתוך המכונית ע"י חוליית חיילים בריטית אשר התחפרה בצדי הכביש.
כך נפל קרבן בדרכו להצטרף שוב למלחמת השחרור של מולדתו.
בי"א אדר, תש"ו (12.3.46) נשא לאשה את חנה בת ישראל וגיטל מרים גלברד. בתו: אוריאלה (נולדה 20.3.47).
ברנרד (יחיאל דב) סילבר (זילברמן)
נולד בצפת, י"ח אדר תר"ס (17.3.1900).
לאביו הרב יעקב יוסף זילברמן ולאמו שרה בת יהודה ליב קרויטהאמר מקולומיי (גליציה), מצאצאיו של שאול וואהל . היה בעל הון. עלה לארץ והקים מוסדות ודירות לנצרכים.
ברנרד הוא דור חמישי מהבעל שם-טוב.
קיבל חינוך מסורתי בישיבות הרידבז וחתם סופר בצפת. השתלם אח"כ במדע בחו"ל.
בשנת 1918 נסע דרך תורכיה לאוקראינה אל אביו שביקר שם.
בשנת 1920 היה חבר המחתרת הציונית בקיוב (אחרי המהפכה).
בשנת 1921 חזר לארץ. לרגלי חוסר עבודה בארץ נסע לאמריקה הדרומית: בפרו, צילו וקולומביה. שם אירגן בתי-ספר עברים והיה פעיל בתנועה הציונית. בצילי הוציא יחד עם הסופר נח ויטל שבועון באידיש בשם ''צילענער אידישע וואכענבלאט" ועשו תעמולה לציונות ולא"י.
בצילי יסד יחד עם הרב מגנצו את סניף המזרחי.
בשנת 1936 עבד עבור העתונים "דער מארגען ג'ורנאל", "דער טאג" והשבועון העברי "הדאר" בתעמולת ההפצה, רכישת מנויים ומודעות. כן עסק בהפצת ספרים עבריים.
בשנים 1946-50 ביקר בשליחות מטעם העתונות הנ"ל ובעניני תרבות יהודית בכל מדינות אמריקה הלאטינית.
בשנת 1950 עבר ע"י "דער טאג" לדיטרויט, שם היה בא-כח העתון ב"מידל וועסט" של ארצות הברית.
בשנת 1961 התישב בפלורידה ושם הוא ממשיך בפעולה תרבותית-ציונית, ובעיקר בעניני הקרן הקימת לישראל. עשה רבות במגביות לטובת הקהק"ל ונחשב לאחד הפעילים ביותר למען ישראל.
פעיל במגבית להקמת הישוב מי-עמי.
בעצמו תרם 21 אלף דולר ואסף רבע מליון דולר תרומות.
יזם נטיעת יער על שם ה''בעל שם-טוב" בישראל ותרם למגבית 10,000 דולר, פועל בהתרמות למליון עצים שינטעו בין צפת ומירון- וכבר השיג תורמים ראשונים ל-50,000 עצים.
ביום 10 לפברואר 1961 חתם הסכם עם עירית צפת להקמת "היכל התרבות" שישא את שמו, ולשם זה הרם 50,000 דולר, בתנאי שהעיריה תוסיף 20% מהסכום הכולל שיעלה הבנין שיכיל כ-1000 מקומות.
קבע 20,000 דולר לקרן סטיפנדיות להשתלמות להשכלה גבוהה בארץ.
חנה פרל
נולדה בצפת, בשנת תרנ"ד (1894).
לאביה יואל ברשד (מעסקני צפת. ראה כרך ב' עמוד 585) ולאמה צפורה בת ר' נפתלי חנה'לס (מיקירי צפת. ראה כרך א', עמוד 125).
קיבלה חינוך מסורתי. גמרה ביה''ס כי"ח (האליאנס) בצפת.
היתה פעילה בארגוני הנוער בצפת.
בשנת תרס"ט (1909) נישאה לזאב מתתיהו פרל