ישראל יעקב זיסהולץ
נולד בבקאלושין (פולניה) בשנת תרל''ג (1873).
לאביו ר' אהרן אליעזר (שהיה בעל בית חרושת לסבון ונרות, בעירה קלושין בפולניה) ולאמו מיכלה. את חנוכו קבל בישיבה ובבית המדרש. היה תלמיד חכם מובהק, לא פסק פומלה מגירסא, ועם זה היה פשוט בכל הליכותיו, מהתמפללים הקבועים בבית המגיד הק' מקוזניץ, תפלתו היתה בחרדת קודש כשהוא מדקדק בהבעת כל מלה ומלה וביחוד בימי הנוראים כשהיה שליח צבור ובעל תוקע.
בשנת תרנ"ד (1894) נשא לאשה את גיטל בת ר' יצחק אוסטשגא, (שהיה מהעשירים הגדולים שבסביבה. בעל אחוזות גדולות בסביבת "סטניסלב" והיה נקרא ה"פריץ היהודי". היה נוסע במרכבה רתומה לששה סוסים. ויחד עם זה היה חסיד ותלמיד חכם) ולאמה חייה לאה ז"ל.
ביתם היה פתוח לכל קשה-יום ומר נפש. זה היה בית ציוני נלהב. מכאן יצאה הקריאה לכל יהודי דתי להצטרף לתנועת המזרחי ולצעירי המזרחי. וכל הקרובים לרעיון זה היו מבאי ביתם.
הצטמצם בד' אמות של הלכה בלבד, אלא באותה מדה הצטיין גם באהבת ישראל וארץ ישראל. עוד בשנת תרס"ד (1904) שלח ירושלימה את תרומתו בסר 250 רובל כסף (סכום גדול בימים ההם).
בשנת תרצ"ד (1934) זכו להגשים את כיסופיהם לעלות לארץ, אחרי שבנם יוסף מנחם עלה בשנת תרפ"ה, כאשר קבל את הסרטיפיקט הראשון בתור חלוץ מתנועת תורה ועבודה. בארץ מלבד עבודתו הקשה לפרנס את משפחתו, היה מגיד שעור קבוע בביהכ"נ של חסידי קוזניץ הרבה שנים. הם סבלו מבלי קליטה קשים. אבל התגברו על כל המכשולים וקבלו הכל .באהבה ובשמחה.
מה גדולה היתה שמחתם כשהוכרזה המדינה. בחדוה רבה ברך ר' ישראל יעקב על מצות "לקבוע מזוזה", כאשר כבדוהו לקבוע בפתיחת המשרדים הממשלתיים בקריה (בסרונה).
בשנותיהם האחרונות התארחו בבית מנוחה לזק נים ב"בני ברק". בתור תלמיד חכם וזקן הבית נבחר להגיש לנשיא השני יצחק בן-צבי ז"ל, בבקורו בבני ברק, לחם ויין, ופניו קרנו משמחה בעת שברך אותו בשם כל הזקנים.
בשנת תשי"ז (ט' שבט) נפטרה אשתו גיטל זיסהולץ בגיל שמונים.
בכ"ח אדר שני תשכ"ב נפטר בגיל 89. הרב הראשי לישראל הגר"אי אונטרמן שליט''א אמר בין היתר בהספדו: אבדה גדולה אבדה ליהדות הדתית איש הרוח ולמדן מופלג שהיה אהוב הבריות.
צאצאיו: יוסף מנחם זיסהולץ (ראה בכרך זה), יצחק זיסהולץ. הדסה אשת צבי בסר (כפר הראה), חנה שרה אשת יצחק אייזיק אופפאל הי"ד, רחל ז"ל.
דוד לוין
נולד בעיר טורקמק ברוסיה בשנת תרל"ב (1872).
לאביו שמואל ולאמו חיה שרה. בשנת 1892 נשא לאשה את בינה בת יצחק ברונשטיין. קבל חנוכו אצל אביו המלמד בחדר שלו, שהכניס בו את החיבה לציון.
היה מן הציונים הראשונים.
בשנת תרס"ג (1903) רכש כבר את שקלו. מאז היה קשור עם בנין הארץ.
בשנת 1920 שלח את בנו הבכור אהרן לארץ. כשהיה בן 19 בתור חלוץ.
שלש שנים אחר כר בשנת 1923 עזב את משרתו הממשלתית בתור פקיד ברכבת ועלה עם כל משפחתו לארץ. הסוכנות שלחה אותו לעקרון ועבד בשתילת הטבק.
סבל חבלי עליה כיתר החלוצים בימים ההם.
בשנת 1924 עבר לגור לתל אביב ואז נפטרה עליו אשתו. באותו הזמן נוסדה שכונת מונטפיורי על יד תל אביב. היה מהראשונים לרכוש מגרש בפרדס בשעה שעדין לא היו בה כבישים ומים. בצריפו שהקים חי 23 שנים.