בימי מלחמת האזרחים היה באוקראינה, משם פנה לקרים, וב-1920 עבר לתורכיה. ב-1921 יצא מקושטא (תורכיה) לגרמניה ומשם כעבור זמן מה לפריס.
בשנת תרפ"ד (1924) ראו אור ב"התקופה" (כרך כ"א, וורשא) סיפורי המהפכה: "מזה ומזה" (בחתימת שמו הנכון), "פרקי מהפכה" ("התקופה", כרך כ"ב, וורשא) ו"שמואל פרנקפרטר" ("התקופה", כרך כ"ג, וורשא תרפ"ה). מאוחר יותר נדפס ספורו "עשיר ורש נפגשו" ("התקופה", כרך כ"ד, ברלין, תרפ"ח) וב"אחדות העבודה", "עיר ובהלות", "אשמנו", "בצלן של מלכויות" (ת"א, 1930).
הרומן הראשון שלו "בישוב של יער" בסגנון חיקוי לשפת אכרים ברוסית (1930, ברלין-ת"א). פרקי ספוריו נדפסו גם ב"דבר".
בשנת 1931 עלה לארץ.
ספרו "ריחיים שבורים" זכה בפרס ביאליק (תש"ב).
"בקץ הימים" (דרמה מתקופת שבתי צבי, ת"א, תש"י, פורסם גם בירחון "מאזנים" והוצג ב"הבימה") וזכה בפרס אוסישקין 1950 ובפרס "הבימה" ב-1954.
מספריו: "אבנים רותחות" (ת"א, תש"ז), "ספורים נבחרים" (ת"א, תשי"ב), "צל הפוך" (ת"א, תשט"ו), "צלחות נחושת" (ת"א, תשט"ז, זכה בפרס ע"ש ברל כצנלסון, 1955), "חגורת מזלות" (ספורים, ת"א, תשי"ח), "יעיש" (רומן, 4 כרכים, תש"ז-תשי"ב, זכה בפרס ישראל 1952), "היושבת בגנים" "צל הפוך." "בקולר אחד" (הוצאת "עם עובד", תשכ"ג) בו העלה את דמויותיהם של לוחמי המחתרות: מנחם הלפרין ואליהו מזרחי, האחד איש אצ"ל (ארגון צבאי לאומי) והשני איש לח"י (לוחמי חרות ישראל), הם גבוריו הראשיים של הספר וצירו המרכזי.
פרשת-גבורה טרגית מימי המחתרת נגד השלטון הבריטי. העלילה - מעשי בשני לוחמי מחתרת שבחרו לפוצץ את עצמם ברימונים מוברחים שעה קצרה לפני הוצאותם להורג - מיוסדת על פרשה שהסעירה בשעתה את הישוב העברי, אף כי אין היא זהה לא עם הביוגרפיה של שני הגיבורים ולא עם מהלך הדברים כפי שנתרחשו. בסגנונו הפלסטי המובהק ובכוח-חדירה פסיכולוגי רב מתאר הזז את ימיהם ולילותיהם האחוזים ביעותים ומלאים רוממות נפש של שני הלוחמים הנועזים בתא הנידונים למוות.
יצירתו זו מגיעה לשיא חדש בעיצוב זה של דמות אדם מישראל בשעת מבחן.
קבל תעודת הכבוד של דוקטור לספרות מאת הסמינר התיאולוגי בניו-יורק.
חבר האקדמיה ללשון העברית.
ספוריו מחיי בני העדות השונות (בעיקר יהודי רוסיה והעדה התימנית) מתובלים באמרות וניבים יומיים וערביים, שופעים תיאורי אופי והווי עזיבטוי. אמן הפרוזה העברית.
בנו: נחום (לאמו: הסופרת יוכבד בת מרים) נפל תוך ביצוע פעולה נועזת במערכה לכיבוש אוגוסטה שבהר-הצופים בירושלים, כ"ד ניסן תש"ח (3.5.1948).
רעיתו: אביבה בת משה גינזבורג.
ד"ר צבי דינשטיין
נולד בתל-אביב, בשבת נחמו, י"ג אב תרפ"ו (24.7.1926).
לאביו העו"ד חיים דינשטיין ולאמו רבקה בת דוד פישלין. קיבל חינוך עברי. בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים.
בהיותו תלמיד באוניברסיטת ג'נבה (למד משפטים וקבל תואר ,)LL.D.גייס אותו פנחס ספיר (ראה כרך ז, עמוד 2845) שהיה אז מנהל הרכש באירופה (במלחמת הקוממיות) לעבודה (ספיר נהיה אח"כ שר המסחר והתעשיה, שר האוצר).
בשעה שפנחס ספיר היה מנהל כללי של משרד הבטחון, מלא צבי תפקידים חשובים בפריס (צרפת) ואחרי שספיר נתמנה למנהל כללי של משרד האוצר, העביר אותו למפקח האגף למטבע חוץ.
בתוקף תפקידו, הוא עוסק בכל עניני סחר חוץ ומפנה לבעיות אלה את מרבית מרצו.
נשא לאשה את איה בת ד"ר ארתור רופין (ראה כרך ששי, עמוד 2607).
בשנות 1948-53 היה חבר משלחות בעניני עליה ורכישת ציוד צבאי בחו"ל (הרכש).
בשנות 1953-54 מנהל המפקח על מטבע חוץ ומנהל רשות ההשקעות במשרד האוצר.
בסוף 1958 הכריז על הסרת "חרפת 10 הדולרים", ופירט בפני העתונאים את התכנית לאפשר לכל נוסע לחו"ל לרכוש 100 דולרים (אח"כ 500 דולרים).
כיום, המפקח על מטבע חוץ.
בנותיו: אירית, ענת, גילי.
חיים שפירשטיין
נולד במינסק-מזוביצק ע"י וורשה (פולין), ט"ו חשון תרס''ה (31.12.1904).
לאביו אהרן דוב (בעריש) הכהן שפירשטיין