חבר ופעיל במרכזים של "צעירי ציון", "החלוץ'' ו"תרבות", בארצות הברית.
היה ציר לשמונה קונגרסים ציוניים.
אחרי פטירת אביו נאלץ לתמוך במשפחה ודחה את עליתו לארץ. עזר להרבה קבוצות חלוצים לעלות לארץ, ע"י קונצרטים שנתן למימון נסיעתם.
בשנת 1936 נשא לאשה את מרים בת ליפטון. בשנת תשי"ד (1954) עלה לארץ.
היה ראש מכון ת"א למוסיקה דתית ורקטור האקדמיה לחזנות בת"א (משנת 1959), לה הקדיש את מיטב כוחו, קיווה כי מהאקדמיה תצא תורת החזנות לארץ ולחו"ל, אך לא זכה לכך.
היה חזן ראשי בבית הכנסת "תפארת צבי" בת"א.
חבר הנהלת איגוד הקומפוזיטורים בישראל.
הוזמן לבתי כנסת במקסיקו, קנדה, דרום אמריקה.
מעולם לא הסכים לעבור לפני התיבה ללא מקהלה. משחר ילדותו עמד על כך כי חזן ומקהלה חדהם. "בלי מקהלה נעשה החזן מונוטוני, וכושר ביצועו הולך ונפסל", טען בהרצאתו בפני המכון הישראלי למוסיקה דתית.
עוד בהיותו בגיל ארבע-עשרה, אירגן מקהלה בבית הכנסת של אביו שביצעה ממיטב הקלאסיקה החזנית.
חברת התקליטים "ויקטור קומפני" המפורסמת, סמכה את ידה עליו והוציאה את תקליטיו הראשו נים: "שמע ישראל", "שומר ישראל", "אין כערכך", "כי כשמך", "כי הנה כחומר", "טל" וכו'.
הרבה לכתוב בשביל מקהלתו ופנה גם אל נגינת החסידות. חלק מיצירותיו בתחום זה נכנס לאלבום "דביקות" שפורסם בשנת תשי"א, וכאן חיבר מנגינות רבות למבחר שירים מספרותנו החדשה. יצירתו התגברה בעיקר בא"י. בארצות הברית הופיעו אלבומים חדשים מיצירותיו בששה תקליטים מאריכי נגן )LP( ועליהם כארבעים קומפוזיציות שרובן נכתבו על ידו בארץ.
כמה מיצירותיו הופיעו גם בדפוס.
מלבד פעילותו ביצירה ובקומפוזיציה, עסק שנים רבות בחקר נוסחאות התפלה היהודיים ומקורותיהם. נתפרסמה בייחוד התיאוריה שלו הקובעת בדרך כלל, כי היהודים הקדמונים "ייחדו" גם את הסולם הפני טאטוני וגם את הטטראכורדים והמודוסים היווניים ע"י תוספות ושינויים משלהם והפכו אותם ע"י כך להרכבים יהודיים מקוריים, שמהם נוצרו טעמי המקרא והנוסחאות היהודיים שבתפילה.
נפטר בתל-אביב, י"ג שבט תשכ"ד (27.1.1964) והובא לקבורה בקרית שאול.
בניו: קלמן, עזרא. ב"הוצאת ידידים", ירושלים, אב תשי"ט הופיעה חוברת בשם "דרכו של החזן לייב גלנץ בתפילה וביצירה", בה נתפרסמו: רשימה ביוגרפית, מאמרי הערכה על תפלתו שנכתבו ע"י חזנים, קומפוזיטורים ומבקרים מוסיקליים בארצות הברית, באנגליה ובא"י, ורשימות יצירותיו בתקליטים ובדפוס.
בקרוב יופיעו ספרים מעזבונו ע"י האקדמיה לחזנות בת"א: א. "נוסחאות התפילה" לימות החול, לימי שבת ולשלוש רגלים. הותקן לדפוס ע"י המנצח יהושע זוהר . ב. "זהרים" - בעריכת הסופר א. שטיינמן , מכיל את מאמרי המנוח על המוסיקה היהודית ופרקי הערכה עליו מאת מוסיקאים, וסופרים, הדגמות ותצלומים (למעלה מעשרים גליונות דפוס).
הרב יהודה צבי ברנדוויין
נולד בצפת, י"א אדר תרס"ג (10.3.1903).
לאביו הרב אברהם (ממשפחת המגיד ממזריטש ומזלאטשוב ומאליקיסטרעטין) ולאמו חנה בת הרב משולם א. ווייסבלום (נכדת מליזנסק ומבארדיושוב).
קיבל חינוך מסורתי בתלמוד תורה ובישיבות חתם סופר והוסמך לרב.
המשיך ללמוד בישיבה ועסק בתור קבלן לטפסנאות בבנינים.
נשא לאשה את מרים הדסה בת הרב שלמה וועקסלר (נפטרה בירושלים) ובזיווג שני נשא לאשה את לאה בת הרב מאיר יוסף אברמוביץ. פרסם ספר מעלות הסולם פירוש לתקוני זהר והגהות ומראה מקומות על כל כתבי האריז"ל (16 כרכים).
ר"מ ומגיד שיעורים בזהר ובחכמת הקבלה.
חבר הנהלת המועצה הדתית מטעם הרבנים בת"א.
יו"ר המחלקה לסיפוק צרכי דת שע"י הועד הפועל של ההסתדרות הכללית בישראל.
צאצאיו: הרב משה חיים ברנדוויין (ירושלים), אסתר מרים ז"ל אשת הרב אריה הלברשטאם, אלטע רעכיל אשת אשר רובינשטיין, צפורה דבורה אשת שלמה פס (ירושלים), טובה אשת הרב נפתלי ווייס בלום (רבה של "שדה יעקב"), מנוחה אשת הרב אברהם סגל (ירושלים), בת-שבע אשת הרב מרדכי שנברגר (ירושלים), הרב אברהם ברנדוויין.