קיבל חינוד מסורתי וכללי.
היה חבר פעיל ב"פרחי-ציון", ב"התחיה" ובצ.צ. (צעירי ציון) בעירו.
בשנת 1923 עלה לארץ.
היה חבר קיבוץ "המשמר" בגליל התחתון ביבנאל. עבד בהכשרה בדגניה א'.
בשנת 1933 נשא לאשה את דבורה בת ר' צבי דרוזדובסקי. באותה שנה הצטרף לתעשית מחצלות. חוטים וכו' בקרית שמונה, ופתח עסק לסחורות אלה בתלאביב.
חבר פעיל במיסדר בני-ברית "יצחק ילין".
רפאל עבו
נולד בצפת, כ"ז כסלו תר"ס (29.11.1899).
לאביו מאיר עבו (למשפחה מסורתית מנכבדי העדה הספרדית. דור רביעי בארץ. נין ונכד לרבנים וקונסולים צרפתיים בגליל, שפעלו רבות לגאולת אדמות הגליל ומירון. ראה כרד א', עמוד 303. אבי סבו הרב שמואל חי עבו - הוא שהקים את בנין קבר הרשב"י במירון, בהניחו את היסוד לחגיגת המסורתיות של ל"ג בעומר על קבר הרשב"י, הנפתחות מדי שנה בשנה בתהלוכה רבתי, בליווי ספר תורה עתיק מחצר בית עבו בצפת. מסורת זו העוברת מאב לבן מזה חמשה דודות, עברה לרפאל עבו מאביו מאיר , והוא הקפיד לקיימה, על כל דקדוקיה במשך 16 שנה - עד לפטירתו) ולאמו חיה רחל בת יצחק גלדסטון (שהיגרו לאמריקה מטיקטין שבפלך לומז'ה (רוסיה) שעלו לארץ בשנת 1897 והתישבו בצפת).
קיבל חינוך מסורתי וכללי.
בשנת תרפ"ב (1922) נשא לאשה את וירג'יניה לבית מרקדס ובזיווג שני נשא לאשה את לורה בת משה הררי. משחר ילדותו הקדיש את מרבית זמנו לעניניה הבטחוניים של צפת. יסד אגודה מקומית בשם "אגודת הנוער למען צפת" - בצפת, בלכדו מסביבו את מיטב הצעירים הצפתיים לפעולות ספורט, עניני תרבות ואמון בנשק חם.
במאורעות תרפ"ט, יצא לרחוב עם נשק בידיו להציל יהודים שהותקפו ע"י הפורעים הערבים בחרוף נפש חדר לסמטאות ברחוב היהודים והבריח פורעים ערבים שהחלו להבעיר בתים יהודיים. העביר פצויים רבים לבית החולים בשעה שהפורעים המשיכו להתנפל ולהרוג יהודים. הערבים ניסו כמה פעמים להתנקש בחייו וניצל בנס מיריותיהם.
העתון הערבי "אל-דיפה" יצא בדרישה מהשלטונות הבריטים להגלותו מהעיר אחרי שראו בו "האויב מספר 1".
בשנת 1930 יסד בצפת את אגודת "המכבי" ועמד בראשה משך שנים.
חברי "המכבי" היו גם חברי "ההגנה" בצפת ועברו אמון גופני.
בשנת 1935 יסד בצפת את "אגודת הצירים" שריכזה כ-100 צעירים וצעירות שהתאמנו בנשק חם ובקליעה למטרה. הודות לאגודה זו רכשו רבים מבני צפת רובי ציד - ברובם אוטומטיים, וכך הצליחו משפחות רבות להחזיק בנשק חם ברשיון.
פעל רבות בשטח העליה "הבלתי ליגלית" מגבול הצפון. חצר "בית עבו" הפכה לא פעם למקום ריכוז לעולים, לפני שהיו מפזרים אותם במשקי הסביבה.
ביום הכפורים תרצ"ז (25.2.1937) בשעה שיהודי צפת נמצאו בבתי הכנסת והתפללו תפילת "הנעילה", נתך מטר יריות על הרובע היהודי מהרובע הערבי הסמוך, אל עבר בתי הכנסת. בפקודתו - השיבו חברי האגודה באש מרוביהם ישר לרובע הערבי. נשמעו זעקות מהצד הערבי והיריות מצדם נפסקו. ונתברר אח"כ שמספר ערבים נהרגו והשקט חזר לעיר.
באותה שנה ניסו הערבים להתנקש בו בשעה שעמד לחזור באוטובוס מטבריה לצפת. מטר כדורים ניתך על האוטובוס, ורק הודות לקור רוחו, שעודד את הנהג לבל יעצור הגיע האוטובוס לראשפינה. אחד הנוסעים נהרג באותה התקפה על האוטובוס.
במשך שנים רבות עסק בעבודת הש"י של ההגנה.
בפרוץ מלחמת העולם השניה מינוהו שלטונות המנדט הבריטי למפקד "הג"א" ברובע היהודי.
בתקופת המצור על צפת, במלחמת הקוממיות, הוטל עליו מטעם ה"הגנה" להקים את "משמר העם". דאג יחד עם מפקד ההגנה במקום להתקנת מקלטים. נלחם יחד עם חבריו נגד התוקפים, עד שבא גדוד מהפלמ"ח לעזרתם.
בראשית נובמבר 1947 נעשה נסיון שני להתנקש בו, בהיותו סמוך לרובע הערבי, ליד בנין משרדי הממשלה. מתנקש ירה לעברו מספר כדורים, אולם החטיא.
החל משנת 1922 עד לפטירתו שירת כפקיד ממשלתי באוצר. עם קום המדינה הועמד בראש