נשא לאשה את אסתר בת יעקב בוצקו. בשנים 1930-32 הוא חבר הנהלת "תנובה" בירושלים, ומאז ועד יום פטירתו בהפסקה של שנות המלחמה, בה עסק בעניני "התחבורה" מטעם ההסתדרות, הוא ממלא תפקידים מרכזיים בתנובה. בשנת 1947 נבחר בהנהלת מרכז תנובה וחבר למזכירותה המצומצמת. בתפקידו זה עמד על משמר עניני ההתישבות, תוך חרדה מיוחדת להתישבות החדשה ותוך היאבקות מתמדת על טוהר הדרך של המשקים החקלאיים.
בשנות מלחמת העולם השניה הועמד בראש מפעל התחבורה מטעם ההסתדרות. הימים ימי סכנת השתלטות חברת "סטיל" הבריטית על עבודת המשאות בארץ. אירגן וניהל מפעל קבלני של עבודות צבאיות בסוריה. את עבודת הקבלנות הזאת עשה משען לצבירת רווחים להסתדרות לשם פיתוח ענף ההובלה. בתפקיד זה הפעיל את משקי ההתישבות בענף ההובלה, אך מעשיו באותה תקופה בארצות ערב השכנות שזורים פרקים חשובים על עבודת מחתרת ההגנה וההעפלה לארץ.
נסיונו במערכת ההובלה הכשירו למשימה רבתערך בימי מלחמת השחרור ובמצור על ירושלים. הוא שניהל למעשה את אירגון שיירות האוטומובילים שפרצו דרך וסיפקו מזון לירושלים הנצורה.
בהיטלטלו מתפקיד לתפקיד לא שכח את אהבתו הראשונה למוסיקה ולאמנות פלסטית. הוא היה כעין "קבלן למוסיקה" בעין-חרוד.
כשליח ההתישבות נתן את ידו לעזרת התזמורת הפילהרמונית הישראלית, כחבר בועד ידידי התזמורת והשפיע שהאמנים הגדולים יופיעו מעל הבמה בעין-חרוד (היה עם בוני הבמה המשותפת בעיןחרוד).
פעל בהנהלת "בית שטורמן" והגדיל לעשות למען "משכן לאמנות". היה חבר הועדה שדאגה לתקציבו של המוסד, ובעובדו במרכז "תנובה" ניצל את השפעתו כדי להתרים את גזברי המשקים למען "המשכן" הנ"ל.
את תותבת ידו הגדומה הפך מכשיר לצרכי עבודת מחתרת ההגנה והעליה, במעבר בגבולות לארצות ערב, וכך שימשה לו "סליק-סתר" לנשקו האישי, שהיה נושא אתו תמיד עד קום מדינת ישראל.
נפטר בעין-חרוד בי"א בסיון תשי"ב (4.6.52).
על שמו נקרא אגף חדש שהוקם בבנין "משכן האמנות".
ביוני 1950 בהוצאת עין-חרוד - הקיבוץ המאוחד, פורסמה חוברת שנתים למותו - אריה גד (גולדשמידט).
צאצאיו: זהר אשת יעקב ווידיסלבסקי, יעקב גד (אשתו בת-שבע שטקלברג ).
ד"ר ישעיהו אליהו
נולד בקורפו (יוון) ד' טבת תרנ"ב (1892).
לאביו אברהם (סוחר) ולאמו מלכה בת דוד בללי .
קיבל חינוך מסורתי וכללי.
היה פעיל בארגוני הנוער הציוני בעירו.
עלה לארץ בשנת 1914 וחזר להשתלם בברלין ברפואה. ב-1917 קיבל תואר ד"ר לרפואה ובשנת 1918 חזר לארץ.
היה הראשון שפתח מכון רנטגן בת"א.
היה מפעילי העדה הספרדית.
מראשוני ופעילי הצה"ר.
מפעילי ומיסדי "מגן דוד אדום", "מכבי-אש" ועוד.
בשנת 1921 נתן יד לד"ר יהודה ליב מטמון כהן, ממנהלי הגמנסיה העברית "הרצליה" (ראה כרך א', עמוד 468) להגשים את תכניתו שהכריז עליה עוד בשנת 1913 להקים "עיר גנים" על שטח קרקע שנרכשה מעבר לנחל מוצררה, שהוקמה על גבעות כורכר בגבולה המזרחי של ת"א, בה עובר הכביש תל-אביב-פתח-תקוה. עיר גנים נקראה אח"כ רמת-גן. על גבעת כורכר במרכזה בנה ד"ר אליהו על שטח של 5 דונם את דירתו. בשנת 1950 הוכרזה רמת-גן - לעיר כשהיא מוקפת שכונות ואזורי תעשיה, ומפורסמת בגניה הציבוריים הרבים, שראש העיריה אברהם קריניצי השקיע בעיר זו מרץ רב להתפתחותה. ד"ר אליהו היה שנים רבות חבר מועצת העיריה וסגן ראש העיריה.
על נחלתו ברמת-גן גידל צמחי רפואה שונים והיה מביא מרפא לחולים רבים שלא על מנת לקבל פרס.
נפטר ברמת-גן, י"ט אדר ב' תשכ"ה (23.3.1965).
בנו: גדעון .