התנ"ך (כ"י זה השאיר ביני בנו הרב שבתי בחבוט , נפטר בירושלים, י"א תשרי תרס"א (4.10.1900).
צאצאיו: הרב שבתי בחבוט (היה רבה הראשי בבירות, לבנון. ראה כרן ה', עמוד 233), יוסף, רוזה אשת שלמה (סלים) בטש, דונה אשת חכם בחבוט.
מרדכי הלוי (לזנובסקי)
נולד בשנת תר"ע (1910), בקוטנה שבפולין.
לאביו שמואל הלוי - לזנובסקי (ראה כרך י', עמוד 3501), סוחר וחרשתן בפולין ובארץ-ישראל, פקיד בכיר בממשלה התורכית, ולאמו מרים אסתר (ראה בכרך זה) בת אברהם צבי וולטר (סוחר ומוהל שלא על מנת לקבל פרס). מצד אביו היה נין לנדבן הידוע בפולין, ר' משה בארמהרציג מוולברוים, שהיה בעל אחוזות וכפרים (ראה ספר יזכור על קהילת וולברוים) ומצד אמו ממשפחת הרב שמואל הלוי ברוט זצ"ל, שהיה חבר הסיים הפולני, רב בטומשוב, ליפנא בפולין ורב ראשי באנטוורפן בבלגיה וחבר בית הדין הרבני העליון בירושלים.
בשנת 1914 עלה לארץ-ישראל עם הוריו, אחיו ואחיותיו, שהשתקעו ביפו.
חניך בית-הספר "תחכמוני" וביה"ס הריאלי מיסודו של "המזרחי". סיים בית-ספר למסחר כמנהל חשבונות מוסמך.
מהבולאים העברים הראשונים בארץ ; ערן והוציא לאור את האלבום העברי הראשון בארץ-ישראל ערד והוציא לאור דפים מיוחדים לבולי ישראל, מותאמים לנוער, כדי להחדיר בהם את האהבה לבול העברי. אירגן תערוכות לבולים וכנוסים של חובביבולים למכירת בולים. מפעילי הכולאים בארץ.
האלבום העברי הראשון שנערך והוצא על ידו, שנדפס כולו בשפה העברית עם הוראות כיצד לאסוף בולים ולשמור עליהם, עורר הדים רבים בין חובבי הבולים, הירבה את אספני-הבולים וביחוד עורר בנוער העברי את הנטיה לאיסוף בולים כתחביב.
תרם מכספו ליצירת קרן מיוחדת על שם הוריושמואל ומרים אסתר הי"ד שניספו בשואה, בגמ"ח "בנציון" בשכונת מונטיפיורי בתל-אביב.
היה בעל מוח הריף ושכל בהיר. בר-דעת גדול, הצטיין בפיקחותו, היה שופע הומור ונודע באימריתיו השנונות. ניחן בלב טוב, ריחם על הבריות ועזר לזולת. חיבב ילדים ואעפי"כ לא הקים לו ביתו. כיבד תלמידי-חכמים ותמך בישיבות. ידו ולבו היו תמיד פתוחים לצדקה.
נפטר לפתע מהתקפת-לב, ללא עת, ביום ט"ו באדר ב' תשכ"ה (19.3.65) ונטמן בבית העלמין בחולון. הספידוהו גיסו המשורר יעקב רימון וידידו וחברו המשורר אהרון רבינוביץ (ראה כרך ג', עמוד 1352).
המנוח היה אחיו של המשורר אברהם צבי הלוי, מורה בבית-המדרש למורים ולמורות "הרצליה" בניו-יורק שבארה"ב, (ראה כרו ד', עמוד 2347) ואחיהן של הגב' יוכבד יעקב , רעית וורנר יעקב , הרוקח בבית-החולים "רמב"ם" בחיפה, והגב' ברכה רימון , רעית המשורר יעקב רימון (ראה כרך א' עמוד 103).
הרב יצחק קובו
נולד בסלוניקי בשנת תק"ל (1770).
לאביו חזקיה יוסף .
עליתו לארץ-ישראל היתה כנראה בימי נעוריו.
אחר שהשתקע בירושלים החליט לצאת בשליחות לעצמו - ע"י סבה לקבלת גלות בטלטולא דגברא" - לערי פולין. נראה מזה גם שמצבו החומרי היה ברע. בשנת תר"ח (1848) נפטר בירושלים "החכם באשי" ר' חיים אברהם גאגין , והוא נבחן לראש הרבנים במקומו, אף-על-פי שהיה אז כבר זקן מופלג, כבן שבעים ושמונה שנים.
בימיו סבלה העדה בירושלים מעול המסים ונגישית שונות. נוסף לכן היה אז זרם עליה גדול לארץ של יהודים עניים.
הוא נתבקש מאת ראשי העדה לצאת בשליחות לחוץ-לארץ למרות גילו המופלג. הוא נשלח במיוחד ללונדון ולמצרים ונתבקש לפעול גם למען הגדלת בתי-הכנסיות ותיקונם.
הרב יעקב שאול אלישר , שהיה אח"כ "ראשון לציון", ליווה אותו עד יפו. במצרים הצליח לקבל סכום הגון, ארבע מאות לישי'ט, אולם בהיותו באלכסנדריה חלה ומת ביום כ"ד אב תרי"ד (1854) חיבר כמה ספרים והם שמורים בכתב-יד בגנזיו של נכדו הרב יצחק באדהב בירושלים. (ראה כרך ב', עמוד 622).
בקטלוג של ספריתו הוא מציין את הספרים הללו שחיבר: "אסופי" - על המשנה והש"ס; "דגל מחנה" - שאלות ותשובות על הספר "מחנה אפרים" נבון ; "הדר זקנים" מאמרים בודדים (אלף וס"ה) במקצועות התורה ; "ויזרע יצחק" על השלחן-ערוך;