בשנת 1944 נשא לאשה את אסתר בת בנימין ולאה ריצקה, מקונין (פולין).
כשהכריזו על הקמת מדינת ישראל תלה דגל ציוני בבנין ועד הקהלות. המשטרה החשאית דרשה להוריד את הדגל ואיימו לאסרו.
ב-9 לינואר 1950 עלה לארץ.
התיישב ב"רמת-עמידר" ברמת גן. נעשה פעיל ונבחר לראש ועד המקום. יזם לבנות בשכונתו את "בית הכנסת" ונבחר לגבאי.
הצטרף להסתדרות הציונים הכלליים ונבחר ליו"ר הסניף ברמת עמידר.
עבר למרכז רמת-גן ונהיה פעיל. המשיך בעבודתו הציבורית כחבר ההנהלה של הציונים הכלליים. היה יו"ר תא פקידי העירית של המפלגה.
היה תוסס ופעיל בעבודתו הצבורית ובעיקר לבוא לעזרת הזולת ודרש תמיד מאחרים שילכו בדרכיו.
עבד בעירית רמת-גן כמנהל המחלקה האחראית לבית המטבחים.
היה חבר ועד פקידי העיריה.
נפטר בתל-אביב, י"ב טבת תשכ"ה (17.12.1964).
צאצאיו: בנימין שפרונג, חנה שפרונג .
פרופ' מיכאל פקטה
נולד בזנטה (הונגריה) בשנת תרמ"ו (1886).
לאביו אלכסנדר ולאמו אמה לבית שטיין. את השכלתו הגבוהה קיבל כתלמידו של המתימטיקאי הנודע ל. פייר. בשנת 1928 כשמאחוריו עבר עשיר ושנות הוראה באוניברסיטת בודפסט, עלה לארץ לפי הזמנת האוניברסיטה העברית בירושלים.
משנת 1929 שימש כפרופיסור באוניברסיטה במכון למתימטיקה על שם פרופ' אלברט איינשטיין היה מעורר את תלמידיו לחקירה עצמאית. כמה מתלמידיו נעשו חוקרים מצויינים שהגיעו לידי פירסום הודות לחקירותיהם.
היה אומר: "אין אני מרצה על נושא כל שהוא, אלא אם כן אני לומד מהרצאותי".
שיטת מחקריו היתה האלמנטריות. דבר זה הניע אותו להתעמקות גדולה בנושאי חקירותיו.
השתתף בכינוסים בינלאומיים למתימטיקה כנציג האוניברסיטה העברית. בארצות הברית עשה בשנת 1956 עבודת מחקר כחבר יועץ של המחלקות למתימטיקה של אוניברסיטאות הארוארד וסטאדפורד.
את התגלית העיקרית שלו יש לראות ביצירת המושג של הקוטר הטרנסיפניטי של קבוצת נקודות במישור. למושג זה, אשר הפך לנחלת הרבים באנליזה המתימטית. לזה הקדיש את מרבית מרצו והתענינותו.
היה חוקר בעל שם עולמי. הודות למחקריו בשדה ההעתקה הקונפורמית, החשוב כל כך בשביל תורת הבניה של כלי רכב מימיים ואויריים, ותורות שימושיות אחרות.
בשנת תשט"ו (1955) קיבל את פרס ישראל במדעים מדויקים.
לשעבר רקטור האוניברסיטה העברית.
דיקן הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע ויו"ר החוג למתמטיקה.
בשנת 1955 יצא לפנסיה.
נפטר בירושלים, י"ב אייר תשי"ז (13.5.1957) והובא לקברות בהר המנוחות.
בניו: יקותיאל, שמואל .
אלכסנדר הרכבי
(תקונים והוספות לערך שלו בכרך י"ב עמוד 4080) ד"ר צבי הרכבי , אשר היה הראשון שהעלה מחדש את דמותו שנשכחה של הבילואי אלכסנדר הרכבי, בדק שוב וחקר בתולדותיו ועלה בידו לקבוע פרטים ועובדות שנשמטו בערכו הנ"ל, והרי הם לקמן: 1. היה בן למשפחת הרכבי , שכל בניה הם מצאצאי אבי-המשפחה ר' גרשון הרכבי מנאווארדוק, תלמיד הגר"א, שעלה עם עליית "חזון ציון" של הפרושים לצפת בתקע"ט (1819).
2. עלה מאודיסה. היה אחי-אשת מינץ . אשתו היתה בתו של שמעון קלינסקי וממנה היו לו שני ילדים. את אשתו וילדיו השאיר בעלותו לא"י אצל חותנו.
3. עלה עם הביל"ואים לא יאוחר משנת תרמ"ג (1883) בהתעכבם בקושטא.
4. בקיץ תרמ"ד (1884) היה ברוסיה, ביקר במינסק. ב-24.8.1884 הוא כותב מיפו בשם הביל"ואים מכתב לישראל משה מאירסון מראשי חובבי ציון בוורשה, שעמו התכתב.
5. הוא-הוא שהיה פועל ואח"כ מן המתנחלים בראשון-לציון. גם נטע כרם בה. אחד מי"ג בני ביל"ו שהתאחזו בראשון-לציון, מתוך נ"ג מהם שעלו לארץ בכלל.
6. בתרמ"ה (1885) יוצא לזמן קצר בשליחות הביל"ואים לרוסיה להזעיק עזרה.
7. באותה שנה הוא עובד כסוכן ביפו של בימ"ס באודיסה לייבוא סחורות מרוסיה לא"י.
8. היה אחד מחבריו הקרובים של אברהם סולו מיאק (אח"כ מזכיר הקונסול הרוסי בירושלים. ראה כרך א', עמוד 277).
9. לפני המלחמה העולמית הראשונה עבד בדפוס ברוך רוהלד בירושלים, והוא מן המשתתפים (בעילום שמו) בעתון "אונזער ברודער" ביידיש שנדפס בדפוס רוהלד שבו הוא עובד, בעריכת שמואל טיקטין (עד תשכ"ג היה חי בניו-יורק). העתון היה בלתי מפלגתי. התחיל להופיע בה' בסיון תרע"א (1.1.1911) והופיע במשך שנה ורבע בהפסקות (גליו