נפטרה בתל-אביב כ' שבט תש"ו (1946).
צאצאיה: משה רם (מנהל הדאר ביפו), מושקה. חסיה, חיה, דבורה, מלכה.
קילה גלעדי
נולדה בוילנה (ליטה) בשנת תרמ"ב (1882). לאביה מנחם מנדל בקר (צבעי) ולאמה שושנה בת משה מלצר. קבלה חינוך יהודי.
היתה פעילה בארגונים ציוניים בעירה.
עלתה מוילנה לארץ בשנת תרס"ז (1907) עם אחותה צפורה זייד. בהתחלה עבדה כתופרת.
הצטרפה אח"כ לקומונה בירושלים שעשרים מחבריה עסקו בסיתות בהדרכת "בצלאל" וגרו בבתיהתימנים. השתתפה במלחמה נגד השומרים הערבים וראשה בשכונות היהודיות מחוץ לחומה והצליחו אז להסיר את איומיהם על היהודים בשכונות.
השתוקקה לעבור למשק חקלאי, וכשקיבלה הצעה מסג'רה להצטרף אל החברים שהתרכזו בחוה. לאחר שעברה את המבחן ע"י מניה וולבושביץ (אח"כ מניה אשת ישראל שוחט. ראה כרך ב', עמוד 846) החלה לעבוד במטבח הקולקטיבי עבור 35 איש.
לאחר זמן קצר נתקבלה ל"אורדן" של השוטרים (חברי "השומר"). באספה שאליה הוזמנה לראשונה (לשם הכנתה לחיי ה"אורדן") דובר על הצורך להרים את כבוד היהודים בעיני השכנים הערבים, בזה שיקבלו הם את השמירה ולא יהיו תלויים בהשתלטותם על הסביבה, העדרים והמשק העברי.
באחד הימים כשהצ'רקסים התגרו בשומרים העברים (מאיר חזנוביץ ודב שוויגר) יצאה היא ועוד שתי חברות בחצות הלילה לעזרתם. זו היתה שנת השמירה הראשונה של החברים בשנת 1908.
בשנת 1909 קבלה קבוצת החברים את השמירה במסחה לשנה אחת. כשהשכנים הערבים היו עורכים התנפלויות על מסחה, היו נשלחות קבוצות עזרה מסג'רה (בנות 5 אנשים. פעם יצאו 30 איש מזויינים - בעיקר באלות...).
רוב הגברים התרכז אז במסחה ואת העבודות במשק החוה בסג'רה היו מוציאות לפועל 5 החברות שנשארו במקום.
לאחר שחלתה הובלה לבית החולים של המסיון בטבריה ושם פגשה את דב שוויגר ואת ברלה בולו דבורסקי פצויים ע"י אנשי הכפר בלוביה. דב שוויגר צחק לפצעיו: "אלה הן רק שריטות קלות".
בשובה מבית החולים נישאה לישראל גלעדי (ראה בכרך זה) ששמר אז בכנרת.
בסוף הקיץ (1909) עברו לזכרון-יעקב וניהל שם שמירה ב-30 כרמים. על העגלה שלו התקין כעין "אוהל נודד" ובו היו ישנים.
לאחר גמר השמירה עברו למסחה.
צאצאיה: גדעון ז"ל, הדסה אשת יהודה שפורן, דב ז"ל, נחמן גלעדי, דוגל ז"ל.
לבן נחמן גלעדי ואשתו גיטה לבית שקולניק , 3 בנים: ישראל, גדעון, אביהו.
הרב יעקב קאפילוטו
מגדולי רבני ירושלים באמצע המאה התשע עשרה.
בשנת תר"ב (1842) הוציא יחד עם חברו הרב אברהם אשכנזי את הספר "תקנות ירושלים". בהקדמה לספר כותב עליו הרב חיים אברהם גאגין ( מרקאדו, ראה כרך ג', עמוד 1110). "צורבא דרבנן, מיראי ה' וחושבי שמו, הנה הנם הרבנים כוללי תהלות, מר ואהלות כמהר"ר יעקב קאפילוטו נ"י".
שימש במשרת ראש בית-דין וחברי בית דינו היו ר' שלום משה חי גאגין והרב "יש"א ברכה" (הרב יעקב שאול אלישר זצ"ל, ראה כרד א', עמוד 40).
היה מועמד למלאות מקומות של "הראשון לציון". אולם נפטר באותה שנה, שבה נפטר "הראשון לציון" ובמקומו נבחר ידידו הרב אברהם אשכנזי. בשנת תרכ"ד (1864) כאשר גברה המצוקה של כולל ירושלים, הסכים ללכת בשליחות למצרים, אף שסבל ממחלה קשה.
נסיעתו קרבה את קיצו, ועוד באותה שנה נפטר ונקבר במצרים.
נראה שמצבו הכלכלי לא היה ברע, היות ובשנת תרכ"א (1861) העביר לעדה בירושלים סך מאה ועשרים לירות תורכיות כדי להחזיק בידה, ותמורת כד קיבל חלקת קרקע בהר-הזיתים.
היה ראש משפחת קאפילוטו . גב' רבקה אשת דוד תדהר היא נינה שלו.
הלל-צבי בונפלד
נולד באומן, פלד קיוב (אוקראינה) בשנת תרמ''ח (12.12.1888).
לאביו בן-עוזר (המכונה בפי כל גרישה בונפלד, או גריגורי עזריביץ').
בשנת תרנ"ח (1898) נתקבל למחלקה הראשונה בגמנסיה הקלסית של עיר מולדתו, אותה סיים בהצטינות. כבר בגמנסיה הוא מתבלט כיהודי גאה, שאינו חושש לעצמו בעמדו איתן למען לאומיותו. ועובדא קטנה תציין את הדבר: פעם אחת כונה בשם "ז'יד" על ידי אחד התלמידים. מבלי שים-לב לקומת הענק של הגוי ולגבורתו, התרומם על קצות אצבעותיו ובמחברת שבידו טפח לגוי בחזקה בפניו בנוכחות כל הכיתה...