עדים לכך שאת המשכורת הקטנה ביותר והאחרונה לוקח גריגורי עזרוביץ' (בוגפלד) לעצמו. לבסוף, מלא אכזבה ויאוש מקטנות המוחין והאמונה ומהאינטריגות של הצבוריות היהודים בכלל ושל חבריו למפלגה ולדעה בפרט, פרש מהחיים הצבוריים והתכנף בפינתו האישית ושם סבל בחשאי ולבו לב דין קישוט הלוחם בתחנות-הרוח של אי-הצדק ואי-היושר, הלב שלא ידע משוא-פנים מהוא - שתת דם.
כך חי וכך סבל בשקט אחד המוהיקנים האחרונים של דור האידיאליסטים והישרים שלא מכרו עצמם עבור בצע-כסף וכבודים. אותם חיילי הציונות שלא ידעו פשרה מה היא ומהוא וויתור על האידיאל שלהם...
כך חי כאיש הצדק והיושר ליד קערת מגדליו השבורה, קשה לאחרים, אך קשה עשרת מונים לעצמו ולמשפחתו. עד שבאה המכה האחרונה: מות אשתו האהובה, חברתו הנאמנה לחיים, בללה מרקובנה בת מרדכי בלטר ז"ל והכריע אותו.
נפטר ביום ז' סיון תשי"ג (21.5.1953).
רעיתו בללה בונפלד נפטרה בתל-אביב, ו' סיון תש"י (22.5.1950).
בנם: הרצל איתן (בונפלד).
נכדיהם: שלומית אשת נתן זיגר, אוהד איתן.
סיניור אברהם פינצי
הוריו נולדו בפלורנץ (איטליה) עברו להודו ומשם עלו לארץ.
נשא לאשה את גולדה בת יצחק כהן (מליברפול אנגליה, נכדת הרב נפתלי כהן-צדק. כשבאה עם הוריה לבקר בארץ ומרוב חיבה לעיר הקדושה הסכימה להישאר בארץ ולהנשא לו. ואחותה הבכירה אסתר מלכה נישאה אז ליעקב חי עבו, שהיה הקונסול הצרפתי היהודי הראשון בארץ - בצפת. פעל רבות בגאולת קרקעות (ראה כרך א', עמוד 314).
היה סגן קונסול בריטניה בעכו.
בזמן ביקורו השני של סיר משה מונטיפיורי בא''י בשנת תקצ"ט (1839) המציא לו חומר על דבר האפשיות להתישבות יהודים על האדמה, וציין לו את המקומות המוצעים לתכלית זו, לאחר שהעריכם מכל הבחינות (מוטיפיורי ביקר בא"י 7 פעמים).
החומר הועיל לנדיב הנ"ל כדי לעמוד על פרטי הענינים.
היה ידוע כגבור בסביבה ומכובד מאד בין הדרוזים.
שנים עשר בחורים יהודים מצפת, נתינים צרפתיים נאסרו כחשודים בריגול נגד תורכיה והובאו למאסר בעכו. פינצו הציל אותם בהשפעתו על הממשלה ושוחררו.
כשביקר בצפת בחודש טבת תרל"ב (1872), חלה בחולירע. לשוא היה עמל כל הרופאים, וביום שבת נפטר. אביו התאבל עליו ומפני כבוד השבת לא הובל לקבורה. אח"כ התאושש וקם - ויחי. סיפור זה מובא בעתון "החבצלת" בירושלים, מיום ט"ו טבת תרל''ב. רק כעבור 8 חדשים נפטר בי''ד אב תרל"ב (1872) ונקבר בכפר יסיף (כפר ערבי בגליל המערבי, בצד הכביש המחבר את כביש עכו-צפת. 14 ק"מ מעכו. מסורת מספרת כי לפנים היה שם הכפר הזה "כפר יוסף" ע"ש יוסף בן מתתיהו הכהן (פלביוס). בכפר יסיף היה ישוב יהודי בתקופת המשנה והתלמוד וכן בימי הבינים).
מר יוסף קופומן לשעבר הממונה על מחוז ת"איפו, ראה כרך א', עמוד 85) הוא נכד אחיו יצחק פינצי.
שלמה (מוניה) כהן
נולד בסבסטופול (רוסיה) בשנת תרס''ב (1902). לאביו קלמן כהן ולאמו שרה בת ראובן. עלה לארץ בשנת 1921.
עבד כפועל בכבישים נצרת-טבריה בקבוצת "קדימה" של יוסף טרומפלדור. עבד בחברת החשמל בנהרים.
נשא לאשה את דינה בת דוד לוין. יחד עם אחיו ישעיהו כהן פתח את מסעדת "קרלטון" בתל-אביב ואח"כ בנה מלון "ריץ".
משנת 1947 היה בעל מסעדה "תנובה" ברחוב הירקון-פרישמן בת"א.
בימי מלחמת העצמאות העמיד את מסעדתו בחנם ללוחמים ביפו והסביבה.
נפטר בתל-אביב, כ"ו חשון תשט"ז (11.11.1955).
צאצאיו: בנימין (עובד במשרד הבטחון, נשוי לאורה בת יצחק ספקטור) ד"ר אילנה (פסיכיאטרית) אשת ארנסט אדלר , מהנדס אלקטרוניקה בארצותהברית.