בהמשכים לפני מלחמת העולם השניה בעתון "ברלינער אילוסטריכטע); "הפרש השבדי" (נדפס בימי עלות היטלר לשלטון, ולפי דעתו של פרוץ, זהו ספרו הטוב ביותר שלא קבל פרסום ראוי); "בעל המשפט האחרון" רומן בשם "טורלופון" (מעשה בסופר צעיר המכשיל את מלחמת רישליה במונרכיה מבלי לדעת על הדבר); "שר אחרית הימים" (סיפור מרתק בלי בלשים); "נס על המאנגו" (כתב ממש בחפירות בימי המלחמה).
כתב שני מחזות: "יום המחר הוא יום חג" ו"הנסיעה לפרסבורג''. המחזה השני הוצג ע"י ריינ הארדט בוינה ב"תיאטר און דער יוזפס שטאדט".
בשנת 1938 עלה לארץ.
בארץ חיבר שני ספרים, ולשניהם קשר עם היהדות. הספר הראשון "לילה מתחת לגשר האבן" - המתאר את תקופתו של המהר"ל מפראג. חמש שנים התעמק בלימודי התלמוד והקבלה כדי להחיות לעצמו את הווי הגיטו הישן בפראג. "כשכתבתי את הספר הזה, עמדתי תחת הרושם המזעזע של השמדת ששת מליונים מבני עמי" - מספר פרוץ ; ספר שני שהשלים ועליו עמל עשר שנים "יהודה איש קריות של הסעודה". הרקע - הצייר ליאונרדו דה-ווינצ'י, מחפש ברחובות מילאנו באיטליה את האדם המושחת ביותר בעולם, כדי שישמש לו "דוגמן" לדמות יהודה איש קריות ליצירתו "הסעודה האחרונה''. הוא מוצא אותו לבסוף בדמות סוחר גרמני.
ספריו הופיעו ע"י הוצאות ספרים מפורסמות: "לנגן" ו"סולנאי" בגרמניה. שלשה מספריו הוסרטו, אחד נרכש להסרטה ע"י חברת טלביזיה וכמה ממחזותיו הוצגו בתיאטרונים שונים.
בברית המועצות תורגמו כמה מספריו.
הכין מחרוזת סיפורים, כ-15 סיפורים, שיהוו רומן שלם בשם "אוצר מייזלס''. הרקע - פראג של ימי הגולם, תקופת רודולף השני.
היה סופר צנוע ונחבא אל הכלים. מתיחד עם עצמו ועם יצירתו. כל רעש, כל מהומה ספרותית, זרה היתה לרוחו. העיקר אצלו היה: הכתיבה והיצירה. לא אהב לדבר על עצמו. חזר על עקרונו היסודי: הסופר אינו חשוב, יצירתו חשובה, היא המכרעת - היא בלבד.
נפטר באישל (אוסטריה), כ"ח אב תשי"ז (25.8.1957).
צאצאיו: פליקס, מיכאלה, לורה.
צבי מוטולנסקי
נולד בעיירה מוטילי (רוסיה הלבנה) בשנת תרל"ה (1875).
לאביו ר' אברהם יצחק הכהן מוטולנסקי. למד בחדר יחד עם ד"ר חיים ויצמן בן-עירו. אביו "המלמד" בעל טביעת העין הבחין שלבן כשרונות טכניים והפנה אותו ללימודי מקצוע.
בעודו נער נדד למרחקים ועבד בבית מלאכה למסגרות באודיסה ושם הגיע למעמד מכובד.
פרצה מלחמת העולם הראשונה והפריעה את תכנית העלית לארץ.
בשנת 1932 עלה לארץ עם רעיתו מאודיסה הסוביטית, ללא אמצעים, ובגיל 57 התחיל מחדש לעבוד במקצועו ובהצלחה, עד עוברו את גיל ה-70. ואז חל בחייו מפנה בלתי רגיל. בעל המקצוע עוזב את בית מלאכתו ונעשה מדריך בבית ספר "עמל" בירושלים. כאן התגלה בכל תכונותיו הטובות: צניעות, טוב לב, הסברת פנים לבריות, יושר ודייקנות. התייחס בסבלנות לחניכיו ותמיד לימד עליהם זכות.
נפטר בתל-אביב, כ"ט אלול תשט"ז (5.9.56).
שמעון פינס
נולד ביקאטרינוסלב (רוסיה), י"ג אייר תרע"ז (5.5.1917).
לאביו ד"ר עמנואל פינס (בעל מפעל תעשיתיחימי גדול בעירו. נצר ממשפחת הרב יחיאל מיכל פינס ז"ל (ראה כרך ב', עמוד 562) ולאמו מרים (מניה) בת מיכאל דוד קמינקוביץ (חתנו של הנצי"ב נפתלי צבי ברלין זצ"ל מוולוזין).
מיכאל דוד היה מופלג בתורה ודרך ארץ, בעל נכסים ובעל דמיון עד שאגדות נתרקמו על אישיותו. בהיותו בן 12 התיתם מאמו ואביו ועבר לדרום רוסיה. אד בדאגתו לחינוך ילדיו (הבן הבכור שמואל , הבת - מרים ואהרן בן הזקונים), להנחיל להם חינוך עברי וציוני.
את נחלאותיו הרבות כינה בשמות עבריים. על שמו של בנו אהרן אבני (אח"כ הצייר אבני, ראה כרך ה', עמוד 2116) כינה מכרת פחם אחד.
שמעון למד בחדר, ובגיל שמונה, בחודש מאי 1925 עלה עם אמו וארבעת אחיו לארץ.
למד שנתים בבית הספר תחכמוני בירושלים. יחד עם אחיו היה בין מיסדי תנועת "הצופים