העובדים" של "השומר הצעיר" מרוסיה. נמנה על חברי ''הנוער העובד" בירושלים ובתל-אביב.
סיים את חוק לימודיו בבית החינוך לילדי העובדים בתל-אביב.
היה פעיל בביה"ס במועצת התלמידים, בבית הדין ועוד.
למרות גילו הצעיר נאלץ להתחיל בעבודה כדי לעזור לפרנסת המשפחה.
בספטמבר 1932 החל לעבוד ב"דבר" בחלוקת העתונים. עשה את עבודתו בלילה ואילו בבוקר המשיך את לימודיו בבית הספר העממי.
עם סיום לימודיו, ההל ללמוד בביה"ס המקצועי של רשת "עמל" על שם "מכס פיין" (שעד אז היה שייך לנוער העובד ולמדו בו רק בערבים) והמשיך בעבודתו ב"דבר" בלילות. באותה תקופה דאג וסידר בעבודה זו כמה מבין התלמידים שנזקקו לעזור לפרנסת ביתם ע"י חלוקת עתונים. מהם כמה ציירים ופסלים: סטימצקי, פיין, פולוס ועוד.
היה חבר בועד תלמידי ביה"ס "מכס-פיין" ודאג להשיג עבודות שונות ב"משרד הקבלנים" בת"א, כדי לאפשר טיולים בסוף שנת הלימודים לכל תלמידי בית-הספר אשר לחלקם לא היתה לכך אפשרות כספית.
באותה תקופה ולאחריה היה מפעילי "הנוער העובד" בשטח המקצועי ובהתאחדות הספורט "הפועל". השתתף והופיע בהופעות שונות בכינוס הראשון של "הפועל" שנערך בתל-אביב.
בשנת 1936 בפרוץ "מאורעות תרצ"ו", עבר לעבוד ארלוזורוב ז"ל (ראה כרך ה', עמוד 2086) - עם הופעת "דבר" צהרים עבד בהפסקת הצהרים בבית הספר כעוזר למכונאי ש. דרורי ז"ל וכאכספדיטור.
בשנת 1936 בפרוץ "מאורעות תרצ"ו", עבר לעבוד כטלפונאי - במערכת "דבר", ובדרך זו העביר ידיעות בטחוניות אל ראשי ההגנה אליהו גולומב, דב הוז ז"ל, אפרים דקל (הש"י) ובקשרים עם דוד תדהר באמצעות מקשרים ביניהם (כיום הם בתפקידים בכירים ושגרירים במדינה).
בשנת 1938 החל לעבוד כרפורטר פלילי של העתון. קשר קשרים טובים עם אנשי המשטרה על דרגותיהם השונות וניצל אינפורמציות שונות לצרכי ה"הגנה".
באותה תקופה התמנה כסופר סוכנות הידיעות של הסוכנות היהודית "פאלקור" בתל-אביב, אשר בראשה עמד יוסף רגב (גרביצקי. ראה כרך ד', עמוד 1803) שהיה מנהל לשכת העתונות הממשלתית עם קום המדינה.
בשנת 1943 בשעת ההפגנה נגד ה"ספר הלבן", נפצע ונעצר דוד ליבשיץ על ידי השוטרים הבריטיים. בהתערבותו במשטרה, שוחרר - לאחר שהסביר כי הוא סופר "פאלקור".
בשנת 1938 הצטרף לארגון "תורמי-דם מתנדבים" בתל-אביב. כעבור שנתים נתמנה כמזכיר הארגון ומשמש בתפקיד זה עד עתה.
בשנת 1943 בשעת הפגנות ערביות הוזעק כתורם דם לבית החולים הממשלתי ביפו לפי בקשת רופא יהודי, כדי לתרום דם לערביה פלחית (כפרית) ולהוכיח בזה, כי אכן ארגון תורמי דם מתנדבים-יהודי אינו מבדיל בדת, גזע ולאום. הרופא היהודי בכה תוך התרגשות משהגיע לבית החולים וחזר לת"א באמבולנס שהיה מלווה משמר בריטי.
היה אחד ממפקדי פלוגות "הפועל" שנטלו בין השאר חלק גם בשמירה על עבודה עברית, תוצרת הארץ, ופעל נגד יצואנים ויבואנים, אשר המשיכו קשריהם עם נמל יפו והחרימו את נמל תל-אביב שהיה בצעדיו הראשונים.
באותה תקופה היה פעיל בשטח הימי של פלוגות "הפועל" ו"החבל הימי בישראל".
היה ממשתתפיו הקבועים של "שייט הערים" מטעם מרכז "הפועל". כסופר לעניני ספורט, וכדי לעודד עתונאים אחרים, תרם שני גביעים לעתונאים על הכתבה הטובה ביותר ב"שיוט-הערים".
שימש כאחד הכתבים הספורטיביים הראשונים במדור לספורט ב"דבר" יחד עם מ. בניהו וא. רייך (רואי) אף כי שימש ככתב פלילי - כולל בתי המשפט הרי לא אחת נשלה מטעם המערכת לאירועים אחרים גם באיזורי הארץ האחרים. השתתף בעליות רבות של- ישובי "חומה ומגדל". כסופר לתחבורה פרסם סידרת מאמרים מ"הגמל עד הנמר" שהחלק כחומר לימוד בבתי ספר.
למד רבות מחבר המערכת המנוח יצחק בן-דור ז"ל (ראה כרך ג', עמוד 1149).
במשך שנים חבר ועדת אגודת העתונאים בתלאביב, שימש כיו"ר ועדת השיכון ובפעילותו הוקמו כמה שיכונים לעתונאים, וכן יו"ר ועדת השירותים ודאג לבעיותיהם היום-יומיות של העתונאים.
חבר מועצת העתונות בישראל.
מילא תפקידים שונים בימי ההעפלה, ניצל מעמדו כעתונאי ודאג להשגת תעודות ממשלתיות שונות בתקופת המנדט - שעה שהנסיעה בדרכים היתה טעונה אישורים מיוחדים מהממשלה.
בימי המאורעות של שנת 1938 ועד קום המדינה שימש כנאמן ההגנה בבית החולים העירוני "הדסה", לשם הובאו רוב הפצועים, ומחשש גילויים של אנשי ההגנה ויתר המחתרות היה מחליף את שמותיהם עם הגיעם לבית-החולים.
לא אחת ניצל בימי מאורעות הדמים (כשהצבא הבריטי חנה בתל-אביב) הן ממוקשים ויריות בשעות מילוי תפקידו, וכך גם ב"ליל וינגיט". בשעת המשפט נגד נאשמי "ליל וינגיט" כסייר בית הדין ברחוב מרמרוק ולא ניתנה לעתונאים הגישה, חדר לשטח כמזכירו של אחד הסניגורים כדי למסור דרישתשלום לאסירים מבני המשפחה ביניהם אריה-ניר עתה נציב בתי-הסוהר בישראל.
פעיל במועצה הארצית של "מגן דוד אדום". במחלקת ההסברה, ובועדה הרפואית לעניני דם.