ויחלקם ביניהם את הרוחים. הם בחרו בו לבצע את הרעיון.
בן 17 היה כשהקים תעשית "יו-יו" למשחק ילדים. אסף קבוצה של נערים והדריך אותם איך להופיע בפני חבריהם ולהלהיבם במשחק זה. "המוכרים הצעירים" עברו מעיר לעיר ואלפי נערים נהנו וקנו.
בחופשת הקיץ בבית הספר הצטרף לכמה שבועות לקרקס שהופיע בעירו. ניהל שם פינת שעשועים - מקפצה שמעליה קפצו אל תוך חבית בוערת...
נשא לאשה את בטי ויויאן לבית צימרמן (בביתה נולדה הרעיון של האגודה אילנשיל-פוליו, לעזרת הילדים המשותקים).
בימי מלחמת העולם השניה נסגר מפעל "היו-יו" באופן זמני והקים בית חרושת למכניקה עדינה בקנדה. את הידע בכל מקצוע היה רוכש עם העבודה. עם כל האמון שהוא רוכש למנהלי המפעלים שהקים, אינו פוטר את עצמו מלהכנס אל עומקם של הדברים.
באותו זמן הקים גם מפעל צעצועים בניו-יורק.
מצא זמן בפעילות ציבורית בקרב הנוער בפרברים.
בשנת 1945 כשמלחמת העולם השניה נגמרה, נרתם כולו לפעול בתנועת קנדה למען ישראל העצמאית. במשך 3 שנים עזב לחלוטין את עסקיו והתמסר כולו לפעילות באותה תנועה שסייעה גם לארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל).
בשנת 1948 ביקר לראשונה בישראל. לאחר תקופה קצרה השתקע בארץ יחד עם אשתו ושלשת ילדיו.
במלוא מרצו הקים כמה מפעלים גדולים: ביח"ר "עפרונות ירושלים" בע"מ ; "מפעלי פלסטיק דורא" בע"מ; "בית חרושת קליד" בע"מ; "ביח"ר קרגל" (תעשית קרטונים לקופסאות וכו') בע"מ; ו"מטעי הדר לתעשיה" בע"מ. ממיסדי "אגודת משקיעי חוץ" והיה סגן נשיאה; היה חבר הועד הפועל של "התאחדות בעלי התעשיה בישראל"; ממיסדי "בנק יפת להשקעות" בע"מ והיה ממנהליה.
כשנשאל - האם היה לך נסיון בשטחים האלה ז"א, המפעלים שהקימות בארץ. ענה: הנסיון בא אצלו עם ההתמודדות.
חובב אמנות. האמנות היא חלק מחייו. הוא אומר: בלי העסקים אני עוד יכול לחיות, אבל בלי האמנות - כל חיי מרוקנים. ביתו מאוכלס אוספים של דברי אמנות מתקופות רחוקות של עמים שונים. שדה התענינותו הוא בעיקר באוספים של דברי אומנות, במיוחד אמנות אפריקה, הפסיפיק, האסקימוסית, הו- דית, יפאנית ותקופות טרום-קולומביות. צאצאיו: דונה אשת בנימין וולברגר, דניאל , בבי-דבורה.
דניאל פריש
נולד בעיירה טערגו-פרומש, במחוז יאסי (רומניה) בשנת תרנ"ז (21.9.1897).
קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה אצל רבי חסידי בבוהיש. בגלץ למד בבי"ס ריאלי. 1 בשנת 1917 כשהרומנים ירו על החילים היהודים שלחמו יחד אתם, נמלטו אז יהודים רבים מרומניה כדי להציל את חייהם, גם הוא היה בין הבורחים. נ התגלגל לרוסיה של קרנסקי ומשם לוינה. בשנת 1920 עלה לא"י. מיפו הלך ברגל לראשוןלציון ועבד שם ביקב.
בסוף 1920 הגיע לקליבלנד בארצות הברית.
בשנת 1921 היגרו הוריו לארצות הברית.
שם התחנך בסמינר לרבנים ועסק בכתבים פילוסופיים. כתביו על בעיות התנועה הציונית עוררו תשומת לב מיוחדת במקומות רבים.
היה בקליבלנד מורה לעברית. אחרי כן עבר לאינדיאנופוליס שבמדינת אינדיאנה. נהיה לבנקאי ולסוחר וראה ברכה בעבודתו.
בשנת 1934 נבחר למועצת ההנהלה הארצית של הסתדרות ציוני ארצות-הברית. כעבור זמן קצר היה מנהלה ושימש כסגן נשיא וכסגן יו"ר הועדה הפנימית.
במאי 1949 נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית בארצות הברית.
היה בעל השפעה עצומה בחוגים הגבוהים. בדעותיו היה מקורב לשיטותיהם של ד"ר אבא הלל סילבר והד"ר עמנואל ניומן .
היה ענו, בהליכתו הצנועה, בחתירותיו למעשים, אם לייסוד לסניף ציוני באינדיאנופוליס, או לעברית בבית, בביה"ס, במסיבה ציונית. שמו לא התנשא ברשימת הגדולים, בין ראשי התנועה הציונית, דבריהנציגיה, הוא חי בציונות דלמטה, היה מנושאי הציונות שבלב, דואג וחרד לגופם של הענינים בא"י, למעשה יום-יום בציונות האמריקאית.
הוא לא סבל מנאמנות כפולה. בלבו לא היה יכול שום כוח בעולם להתחתות עם ציוניתו. כל עצמותיו תאמרנה ציון ותקומת ישראל. היה איש עממי ואהוב על כולם.
בימי מלחמת ההרס וההשמדה של המוני ישראל, התחיל להופיע יותר בכינוסים ארציים, במושבים של ההנהלה הציונית, בועד החירום, לא כמנהיג, אלא