כמלווה מנהיגים במחשבה ובדרכם המעשית - כמסייע באחריות.
תמיד שקל מה יאמרו הם, החלוצים בא"י, כיצד יגשימו את ההחלטות המתקבלות.
ביקר כמה פעמים בארץ. בפעם האחרונה ביקר בראשית ינואר 1950 וזכה להניח את אבן הפינה ל"בית ציוני אמריקה" ברחוב הנושא את שמו, בתלאביב, שראה בו מכשיר חשוב להידוק הקשרים בין יהדות ישראל ויהדות ארצות הברית. ניסה להשלים בין שני פלגי הציונות הכללית בארץ, ובמסיבת העתונאים שנערכה לכבודו בת"א, פנה בקריאה לאיחוד הכוחות הציונים בגולה לעזרת מדינת ישראל.
ספרו: "On the Road to Zion"הופיע בשנת 1950 בעריכת העתונאית הידועה ד"ר טרודה ויס-רוזמרין (ראה כרך י"א, עמוד 3798).
נפטר בניו-יורק, בשנת תש"י (מרס 1950).
צאצאיו: אליעזר, הדסה .
מנשה דוניץ
נולד בבסרביה (רוסיה) בשנת תר"ל (1870).
לאביו ישראל דוניץ ולאמו טובה .
קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה.
בשנת תרנ"ו (1896) נשא לאשה את רייזל בת משה ווייסמן (נפטרה בתל-אביב ערב סוכות תשכ"ה והובאה לקבורה בבית העלמין בחולון). עסק במסחר בעירו.
היה עסקן ב"חובבי-ציון" ופעיל במוסדות הציוניים בעיר ליפקני. קיום הקהילה בליפקני היה עיקר עיסוקו.
שומר מצוות, יועץ, בורר ודיין פרטי.
ביתו שימש מקום מנוחה לעוברי דרך ולנזקקים.
נפטר בליפקני, כ"ו תשרי ת"ש.
צאצאיו: טובה ז"ל (נפטרה בשנת 1921) ; מאיר (בצילי) ; שלמה; בנימין; חיים ; יפה אשת נתן הרמתי (הוכברג); טשרנה (נפטרה בשנת 1942).
אשר (ארתור) בן נתן (פיירניקארג')
נולד בוינה (אוסטריה) ז' אדר א' תרפ"א (15.2.1921).
לאביו נחום פיירניקאר ג'. בשנות 1938-44 מזכיר וגזבר קיבוץ "מדורות זרעים".
בשנות 1944-47 בשליחות לאירופה לארגון עליה ב' והשתתף בחקירות פשעי המלחמה. (בוינה התחזה ככתב של העתון "הצופה", ובחסות תעודת העתונאי חולל רבות בהעפלה).
בתום מלחמת העולם השניה ריכז את פעולות "הבריחה" באוסטריה, ובמסגרת פעילותו זו השתתף גם במצוד את אדולף אייכמן .
בשנות 1948-51 בכמה תפקידים במשרד החוץ.
היה בא-כח הממשלה בחברה Red Sea Inkodeh"". ובשנות 1955-56 מנהל כללי של החברה הנ"ל.
רעיתו: רות בא כח שר הבטחון באירופה בשנות 1956-59.
בשנת 1960 נתמנה למנהל משרד הבטחון ושירת בתפקיד חשוב זה עד 1965. בחמש השנים קיבלה ישראל נשק קל וכבד יותר מאשר בכל זמן אחר הורחב הייצור וגבר היצוא של התעשיה הצבאית. הופקו רווחים ראשונים מ"התעשיה האווירית" והונח היסוד לתעשיה אלקטרונית ענפה. הורחב הסיוע לארצות נחשלות באפריקה ובאמריקה הדרומיית. גדל היקף פעולתו של משרד הבטחון לבלי-היכר.
בדצמבר 1962, ינואר 1963 - יחד עם הרמט"כל בשליחות לבורמה, טייהלנד ויפן.
אין הוא לוקח את ההצלחה על חשבונו. לפי דעתו: "במשרד הבטחון אין הצלחה של אדם אחד, לא שלי ולא של אחרים. זהו קולקטיב גדול ועצום של אנשים, אשר רואים בעבודתם לא רק עיסוק אלא שליחות.
קשריו המצויינים עם מערכת הבטחון בצרפת, זיכו אותו באות "לגיון הכבוד" הצרפתי. תרומתו