במשך שנתים (1954-56) היה מרצה באוניברסיטה של לידס, לימד שם עברית מודרנית.
עם שובו לארץ ולמשרד החינוך, המשיך לערוך את פרסומי משרד החינוך. חוברת עברית "בחינוך ובתרבות" וכן ידיעות על פעולות אונסקו בעברית ובאנגלית. בעברית הם מספרים על פעולות אונסקו בעולם, ובאנגלית - על פעולות אונסקו בישראל, כדי לתת מושג על כך לקוראים בעולם הגדול. מוציאים גם ביולטין לבתי-ספר.
בעיקר, הוא חוקר את הלשון העברית, הן המדוברת והן הספרותית, בהתפתחותה החדשה. הכין מחקר גדול: "צורות ומגמות בחידושי הלשון העברית".
עסק ועוסק בתרגום ספרים בשטח המדע הפופולארי. הוציא ספר לילדים "300 משחקים", הספר הראשון על משחקים שנדפס בארץ. פרסם מאמרים רבים בעתונות היומית וגם בכתבי עת מדעיים. הכין ספר שני, "קסמי לשון".
משתתף בקביעות בחוברות "לשוננו לעם", היוצאות מטעם המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית.
מרצה ברדיו על עניני לשון.
פרסם חוברת "ככתוב איש אל רעהו, הערות להתכתבות הרשמית והאישית". המלמדת את הציבור איך לנסח ולכתוב מכתבים בעברית נכונה, נאותה ויעילה. החוברת כתובה בצורה חיננית ומשעשעת. בין אם המחבר מציע להרחיב את השימוש במלה "נכבדי", בין אם הוא מסביר כי "מר" אינו קיצור של המלח האנגלית "מיסטר", ובין אם הוא יוצא למלחמה נגד ה"כיבודים" המופרזים של סגנונו הרשמי, או מציע "לגרש את הגרשיים" המיוחדים, יודע הוא לדבר בלשון עליזה, מדויקת ומסוכמת, הנחרטת מיד בזכרון.
כתב באחת החוברות של "לשוננו לעם" שאין צורך להחמיר ולכתוב "החמישה בחודש". מותר לכתוב "החמישי בחודש". ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון כתב מכתב לאקדמיה ללשון העברית: "האם ההיתר הוא על דעת האקדמיה"? לא מצאנו בתנ"ך "חמישי" אלא רק "חמישה". האקדמיה ענתה ענתה לו כי המאמרים המופיעים בשמות מחבריהם אינם החלטות של האקדמיה, וכי המחברים אחראים לתוכן. עם זאת אין האקדמיה מפרסמת דעות הנוגדות את הדקדוק. מן סיוון מעיר, אמנם אין בתנ"ך "החמישי בחודש" אבל בספרות המאוחרת, וביחוד אצל הרמב"ם, ישנה הצורה הזאת.
המקרה השני עם דוד בן-גוריון ב"ענין של יוזמה" שכתב ב"דבר" וטען, כי אין לכתוב ולאמור "יוזמה" אלא "יזמה" במשקל המלה "יתרה". ענה לב.ג. ב"דבר", כי המלה "יוזמה" חודשה ע"י אליעזר בן יהודה בצורתה זו: בן-יהודה קבע לה את משקלה לפי הדוגמה של "חוכמה", "עורמה" ודומיהן. המשקל יפה לתכונות רוחניות. המלה "יוהרה" ישנה במשנה. סיוון ציין גם את החידוש "יומרה" שנתקבל (חידושו של משה שרת ).
בשעתו פנה לעמי אסף, סגן שר החינוך (ראה את הערך שלו בכרך זה), והביא לתשומת לבו שהשם הרשמי הנכון של "חבש " הוא "אתיופיה" . השם הערבי "חבש" יש בו טעם לגנאי, כי פירוש המלה הוא ערב-רב (בדומה לשורש בחש בעברית). הערבים עצמם, בתחנות השידור שלהם, חדלו להשתמש בשם "חבש" ואומרים וכותבים "אתיופיה". השם "חבש" (אביסיניה בלע"ז) אינו רצוי לאתיופים. בתנ"ך נקראת מדינה זו "כוש", אבל בכל התרגומים, החל מתרגום השבעים מופיע השם "אתיופיה", שהוא שם יווני עתיק. ההצעה שלו נתקבלה.
הוא לוחם למען הכתיב המלא. הוא נגד הרעיון לכתוב עברית באותיות לאטיניות, כפי שהציע איתמר בן-אבי (ראה כרך ג', עמוד 1305). שינוי מהפכני כזה לא עשוי להתקבל לפי דעתו, בגלל מסורת של שלושת אלפים שנה, יחס של קדושה לאות העברית, וגם בגלל התפוצה העולמית של האות העברית.
הוא עובד על מלון אנגלי-עברי ועברי-אנגלי, יחד עם הבלשן אדוארד לוונסטון , המרצה באוניברסיטה. המלים העבריות תהיינה בכתיב מלא.
מתוך המאמר של מרים טל שנכתב ב"הבוקר'' 12.10.1960 אחרי פגישתה עם ראובן סיוון הנ''ל.
יעקב צבי זיסלמן
נולד בפינסק (פולין) בחודש טבת תר"ב (1841).
לאביו משה אליעזר .
קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה.
היה ממיסדי "חובבי-ציון" בפינסק.
עלה לארץ בשנת תרמ"ו (1886).
תחילה התישב בפתח-תקוה כאיכר אח"כ עבר ליפו ועסק במסחר.
היה מעסקני הישוב העברי ביפו.
גבאי בבית הכנסת "סוכת שלום" בנוה שלום.
חיבר ספר "תפארת יעקב" (ביאורים לתנ"ך).
נפטר בתל-אביב. ה' חשון תרפ"ד (15.10.1923).
צאצאיו: פרידה הוכמן, עטיל שטוטלנד, רבקה הופמן, פנחס, משה.