פרופדור צבי פרץ חיות
(רבה הראשי של וינה)
נולד כ"ה בתשרי תרל"ז (13.10.1876) שבגליציה.
לאביו ר' שלמה (תלמיד-חכם, סוחר ויועץ העיריה בברודי. שדירב לקבל את כהונת הרב בברודי. מצאתאיה של משפחה מפוארת, מגדולי-התורה ונצר משלשלת-רבנים עתיקה מצאצאי חסידיל פרובנס, ממאה ה-13. [סבו, ר' צבי הירש חיות (1855-1805) כיהן כרב בז'ולקב הסמוכה ללמברג (לבוב) ובקהילת קאליש בפולין. נודע כאחד הרבנים, השואף לסיהתזה של תורה והשכלה. והיה מגיסטר לפילוסופיה של האוניברסיטה של לבוב. ידים של גדולי-ההשכלה בגליציה ובאיטליה, כגון נחצן קרוכמל, שלמה י. ראַפופורט ואחרים. חיות היה צחלוצי המדע התלמידי. כמוהם גם הוא (השלישיה) עסק בחקירת תולדות האומה וערכיה הרוחניים. עם כל נטייתו להשכלה ולמדע התנגד לרפורמה ויצא נגד אסיפת-הרבנים הראשונה בבראַונשווייג (1844) שבגרמניה, אשר דנה בתיקון נוסח-התפילות. מחיבוריו "תורת נביאים", "תפארת צבי", "דרכי הוראה", "מבוא התלמוד", הגהות הש"ס ועוד.]
למד אצל אביו ודודו ר' יצחק חיות, רבה של ברודי (מחבר ספרים תורניים). הוסמך לרבנות על ידיו ורבה של למברג, ר' יצחק שמלקיס (הנודע "בית יצחק").
בשנת 1892 קיבל תעודת-בגרות והמשיך את לימודיו באוניברסיטת ווינה: לפילוסופיה, פילולוגיה שמית, פסיכולוגיה ודברי הימים. ובבית-המדרש לרבנים שם.
ב-1898 הוכתר בתואר "דוקטר לפילוסופיה". פרסם עבורות מקחר בתנ"ך, בלשנות ותולדות ישראל.
היה מורה ללימודי-דת יהודית בגימנסיה הגרמנית בלמברג כמשך שנה, ולספרן המכון למדעי המזרח באוניברסיטה בווינה.
סופר, חוקר ופובליציסט מחונן. עוד ב-1890, בהויותו בר-מצווה, פירסם ב"הצפירה" את שירו הראשון "ויורו המורים למורם". מאמריו-מחקריו ראו אור בעשרות כתבי-עת וקבצים מדעים-ספרותיים בעברית, גרמנית, איטלקית, צרפתית, ואנגלית.
חיבוריו העיקריים: הדיסרטציה שלו לקבלת ה"דוקטורט", בשם "מחקרים באַוונגליון של מרקוס"; "מחקרים בספר משלי"; "לחקר השמות הפרטיים בלשונות השמיות-הצפוניות"; "כתובות שעל מצבות יהודיות ויהודיות-הודיות בעדן"; "פירושים מדעיים לספרי "תהילים" ו"עמוס", שנכללו בתוך הפירושים המדעיים לתנ"ך בהוצאות החוקר והבלשן, אברהם כהנא (ראה כרך א', עמוד 251) ; מחקרים ב"בן-סירא" ובספר "יהודית"; "פירוש למסכת משקין" (מועד קטן) לרנבו שלמה בן ביתום, ועוד.