שנתים, ולאמו לא היתה אפשרות לתת לו חינוך נוסף.
משמלאו לו 16 שנה יצא לחפש עבודה בעיר גדולה. נדד ממקום למקום, במשך שנה, עד הגיעו לסימפרופול, והשתקע בה.
ארח לחברת נוער יהודית-סוציאליסטית, שעסקה בקריאת הקלאסיקונים הרוסים ובהשתלמות עצמית. ובעזרתה קנה השכלה כללית.
ב-1912 נפטרה אמו ז"ל, ואחותו בדונה הוכמן נסעה עם משפחתה למושבה קלרה בארגנטינה, על מנת לרשת את נחלת חמיה. והוא נלווה אליה, כדי לראות עין בעין את ההתיישבות החקלאית של הברון הירש ולהתאמן בעבודת האדמה, במטרה לעסוק בה בארץ ישראל.
בקיץ 1914 הפליג מארגנטינה לארץ ובא לאלכסנדריה של מצרים באגוסט, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה. להמשיך דרכו ישר לא"י. נבצר ממנו, והפליג לבירות שבלבנון. ברדתו העירה נאסר, ובעל המלון היהודי שחררו והעבירו לצידון, וממנה רכב לראש פנה. כאן פגשו אחיו פנחס ולקחו למשמר הירדן, בה כיהן כמנהל בית הספר. אצלו ישב כל החורף ולמד עברית, ויחד עם זה דבקה בו גם קדחת חוזרת, שלא הרפתה ממנו שנים רבות.
לאחר הפסח התקבל לעבודת הקציר אצל איכר בראש פנה. השדה היה בוואויה ליד מחנים, ושם שהה כל השבוע, ורק בערב שבת עלה לראש פנה. בקציר עבד במגל יחד עם ערבים, מזריחת החמה עד שקיעתה, וכשסיימו חלה ושכב בחום גבוה ימים רבים. משירד החום הלך לכנרת ועסק בעבודת יבוש הבצה, שהתנהלה ע"י ציבור הפועלים בגליל, המן מה עבד גם בדיש ברגניה. אחר כך הצטרף לקבוצת פועלים ביבנאל, שקיבלה בקבלנות מיק"א הוצאות סדריות, שיחי-בר. משנגמרה הקבלנות, נתקבל אצל איכר אחד לעבודה בפרדות. לרגל סכסוך עם החרת שלו, אריס ערבי, התפטר ופנה לרצענות. ניטלטל מישוב לישוב בגליל התחתון, ורוב הזמן התעכב בחוות שרונה, פוריה ומגדל.
ב-1917 כשהתקרב הצבא הבריטי לגבולות הארץ, גברו נגישות השלטון התורכי, ואחיו נקלע לדמשק והורה שם בבי"ס עברי.
בשלהי הקיץ, עם התגלות קבוצת הריגול ניל"י (נצח ישראל לא ישקר), החמיר מצב הישוב היהודי עוד יותר, ועבר לדמשק.
אחר כיבוש ירושלים, בדצמבר אותה שנה, חזר לארץ ונכנס לעבוד בקואופרציה של מרחביה.
בתר"פ (1920) נרשם כתלמיד בסמינר העברי בירושלים, וכעבור שלוש שנים הוסמך להוראה. השתלם גם בנגרות בבית המלאכה של האליאנס ובכריכת ספרים אצל כורך פרטי, למען יוכל להשתמש בשיטה העמלנית בהוראה. בתרפ"ד (1924) נכנס להורות בביה"ס בבית הכרם, ועבד בו שנתים. שנה הורה במצפה, שנתים בכפר תבור, ובתרע"ט (1929) הועבר לתל אביב. בה כיהן בשבעה בתי ספר יסודיים: ביה"ס לבנות, המעורב, סניף נוה שאנן, הכרמל, אחד העם, החשמונאים, יהודה הלוי. השתתף בתערוכה הפדגוגית הארצית, שנערכה בירושלים בניסן תרפ"ד, והמוצגים של תלמידיו נזכרו לשבח בדו-הירחון "החינוך". אח"כ ערך כמעט בכל שנה תערוכה בבית ספרו כעבודת חניכיו. לימד בכיתות א' -ח' כל המקצועות, פרט לשפה זרה. בכיתה א' הדריך את התלמידים להשתמש במסגרות מקושטת בתנועות - חיריק, צירה, סגול, קובוץ, פתח, קמץ - לקישוט ציוריהם, שקיבלו ע"י כך צורה אורנמנטית עברית. להקניית הקריאה המציא שלושה מכשירים: שתות קרטון לסידור אותיות, אותיות מנייר זכוכית למשחק בעינים עצומות, אותיות שבלונה לרקמה. וכתב אודותם ב"הד החינוך", תרפ"ט. בכיתות ג' -ד' סידר גינה בוטנית בעציצים מזרעי בר שנאספו בשדה, והתפתחות הצמחים נרשמה ע"י התלמידים ביומניהם. במולדת ובגיאוגרפיה הרגיל את חניכיו לסרטט מפות ודיאגרמות בעל פה. בעברית הנהיג כתיבת קטלוג-תיאור