התיצבות לצבא הרוסי, נרשמו בפנקסי הממשלה בשמות משפחה שונים), שהיו גבאיו המקורבים ויועציו הנאמנים של הרב ר' שניאור זלמן הרב מלאדי, יוצר תנועת החב"ד. ר' שמואל לייב ניע מינסקי הנ"ל היה מצאצאיו של האח האחד והרב מדובובה, אביו של מיכה יוסף ברדיטשבסקי מצאצאיו של האח השני, ב"מכתב המלצה", שנתן הרב מדובובה בקיץ תרס"ט (1909) לפנחס נאמן אל בנו מיכה יוסף בברסלאו, נאמר: "הריני שולח אליך את האברך פנחס בן שאר בשרנו ר' שמואל לייב ניעמינסקי..." ענף אחר של משפחת ר' שמואל ליב היה ר' פנחס אהרן ניעמינסקי , שעלה לעת זקנה מהעיר אומן, הסמוכה לגולובניבסק, לירושלים הקדושה, ובה נתפרסם כלמדן וירא שמים. היה מקבל כסף רב מהכנסותיו ברוסיה, ובכסף זה הקים בירושלים העתיקה את הישיבה "חיי עולם", בנה בתים בשביל לומדיה שהקדישו את חייהם לתורה והיה גם מפרנס אותם בכספו. על נדבת לבו הגדולה כינוהו יושבי ירושלים בכינויי כבוד וחבה: ר' פנחסל נגיד, ר' פנחסיל בעל צדקה . בחוברת שפירסם א. צ. ברעזין על תולדות הישיבה "חיי עולם" נרשם, כי ר' פ"א נפטר בשנת תרמ"ו. מסתבר שעל כן קרא ר' שמואל לייב לבנו שנולד לו בתרמ"ט בשם: פנחס , ולאחיו שנולד אחריו - בשם: אהרן. על ענף שלישי של משפחה זו, על דודו אחי אביו, על הנגיד ר' יוסף חיים ניעמינסקי, שמע פנחס מפי הרב ר' יעקב מזאה , כי היה מנכבדי הקהילה היהודית במוסקבה, וכי בניו תופסים עמדה חשובה בחוג האקדמאים ובעלי "הפרופסיות החפשיות" בכרך רוסי זה.) ולאמו רייזי (שושנה) בת הכורם ר' ישראל (מיושבי העיירה הכפרית וינוגראד (רוסיה).
את חינוכו קבל ככל בני עיירתו, ב"חדרים", אלא שבגיל 11 כבר לא נמצא בעיירה "חדר" מתאים לידיעותיו, ובן הי"א זכה להתקבל לקבוצת התלמידים המבוגרים שלמדו בביתו של ר' משה חתנו של הדיין . ששה תלמידים אלה לומדים היו לימוד אנטנסיבי מארבע לפנות בוקר עד תשע בערב בימות החורף, ומזריחת החמה ועד שקיעתה בקיץ. בוקר בוקר, קיץ וחורף היה פנחס הקטן יושב לפני רבו שעות רצופות ללא אכילה וללא שתיה ועוסק בלימוד ש"ס ופוסקים. גם בשבתות חייבים היו תלמידי ר' משה להשכים לבית רבם, לפני לכתם לבית התפלה, למשך שעתים. שעות אלה מוקדשות היו לחקר התלמוד, לעיון בס' "הכריתות", ס' מתודולוגי לידיעת דרכי המשנה והתלמוד מאת ר' שמשון הצרפתי מקינון. משהפסיק ר' משה לקבל תלמידים החליט הנער פנחס להיות "גולה למקום תורה".
בסוף 1902 שם פעמיו לישיבה הידועה בקרממנטשוג, שבראשה עמד הגאון ר' ישראל יעקב יעבץ, וממנה נדד לישיבה הצנועה באומן הקרובה לעיר מולדתו, שבה הורה אחד הרבנים הלמדנים, הרב ר' מוטיל. ראש הישיבה שם לב לשקדנותו הרבה של התלמיד החדש וצירף אותו אל בנו יחידו שילמדו יחד "הליכתא לדינא" ויתכוננו תוך שנה-שנתים לקבלת "סמיכה" להוראת איסור והיתר.
בהשפעת רוחות ההשכלה שהחלו נושבות בין כתלי הישיבה עזב פנחס את לימודי הקודש וההכנות לכסא רבנות והקדיש את כל זמנו ומרצו ללימודי חול לפי תכנית 4 המחלקות הראשונות של גמנסיה, וכעבור שנה, בערך, חזר לבית אמו במדי גמנזיסט עם הכפתורים הנוצצים על האדרת האפורה וה"נשר" מעל המצחון המבריק בכובע הכחול, הגמנזיסט השני בעיירתו.
בוגר אוניברסיטה (ב. א.).
עסק בלימוד והוראה.
בעיירתו גולובניעבסק עסק בעבודה תרבותית וציונית. השתתף בשנת 1907 בכינוס "חובבי-ציון" באודיסה.
בי"ג חשון תרע"א (15.11.1910) עלה לארץ.
בשנת תרע"ב (1912) נשא לאשה את אסתר בת ר' חיים בער פלדמן (מהמתישבים הראשונים בראש פינה).
בשנות תרע"ז - תרע"ח (1917-1918) בעבודה חינוכית ותרבותית בקהלת היהודים בדמשק, היה ראש קהלת היהודים בצידון (בימים שקיוו עדיין, כי היא תיכלל במנדט הבריטי על א"י) תר"פ תרפ"ב (22 - 1920). ארגון העולים הבלתי ליגליים, שזרמו בימים ההם דרך נמל בירות והעברתם לא"י, עזרה לנוצרים פליטי החרב שנמלטו לצידון לאחר הטבח שערכו המתואלים בג'דידה ובכפריה.
עבד בחורף תרע"א (1911) כפועל בחוות "בןשמן" בהנהלת יצחק וילקנסקי (ידוע אח"כ בשם; פרופ' יצחק וולקני). בקיץ תרע"א וראשית תרע"ב היה עוזרו של אליעזר בן-יהודה במערכת העתון "האור" ובמערכת המילון הגדול שלו.
היה מנהל ביה"ס ב"משמר הירדן", מורה ברחובות ובתל-אביב ומנהל בית החינוך התיכון בצפת (תשי"ד -תשט"ו).
מזכיר הסתדרות המורים והמנהלים העברים בארצות הברית בשנת תרפ"ט (1929). היה עוזרו של עורך "שבילי החינוך".
בשנות 1940-43 מפקח על בתי הספר של יק"א בארגנטינה.
היה מרצה מתנדב במקומות שונים בארץ, מרצה קבוע מטעם "מנהל ההסברה" של משרד ראש