עסק בעשית לבנים, כבעל מסעדה שהיתה בית ועד לחוגים החרדים בתל-אביב ואח"כ בעל מכבסהמעגילה, ולבסוף נתמנה כמשגיח ואחראי על עניני דת בבית החולים "אסף הרופא" בצריפין. הנהיג סידורי כשרות חדשים ויעילים שעד מהרה הפכו לנחלתם של בתי-חולים רבים בישראל.
היה חבר מועצת "אגודת ישראל" בא"י.
מועמד לחברות לכנסת החמישית.
היה המנצח על מקהלת חסידי גור בחצר האדמו"ר מגור שליט"א בירושלים.
חיבר נעימות חסידיות רבות, מעל לאלף, לתפילות שבת ומועד. ניגוניו שהיו נפוצים בקרב קהל החסידים ברחבי הארץ שודרו לעתים קרובות ב"קולישראל".
נפטר בתל-אביב, י"ט תשרי תשכ"ד (7.10.1963.) והובא לקבורה בזכרון-מאיר, בני-ברק. אלפי חסידי גור ואחרים צעדו אחרי ארונו של "חסיד אמיתי".
ב"הוצאת ידידים" ובעריכה ובסידור מופתי הופיע אלבום ע"י בנו חיים תלמוד בשם "מלחין - לבית גור - הרב יעקב תלמוד ז"ל - קוקותו לדמותו (ת"א, אלול תשכ"ד. בועד ההוצאה - אישים חשובים מהארץ, ארה"ב, אנגליה, בלגיה וצרפת). האלבום שופע חומר מאמרים, וניגונים, המעבירים לעניני הקורא, לא רק חיי המלחין ז"ל, אלא גם מחיי חסידי פולין היהודית בוורשה ובגור, רבני וורשה האחרונים וכ"ו. ואף מנגוני המלחין, מן הניגון הראשון מפרי יצירתו, ע"י חברת "הד-ארצי". לשם כך בא לארץ החזן הידוע דוד ורדיגר מאמריקה (שהוא מטובי תלמידיו ששר כסולן), ש"הופקה" בתר"ף (1920) ער לניגון אחרון: "קדיש" נעילה תשכ"ד (1964) בתוי-נגינה.
הנציח מנגינותיו על גבי תקליטים. בהתחלה התנגד להקליט את מנגינותיו, מחשש, כי תקליטים עלולים להגיע לידיהם של מחללי שבת, והללו ישמיעו את ניגוניו בשבת. רק לאחר שמעריציו הרבים מהחסידים הפצירו בו, הספיק להקליט חלק מהם. על גבי עטיפת התקליט, פרסם בקשה ודרישה לרוכשי התקליט. "המחבר פונה בכל לשון של בקשה ובכל חומרת האיסור, שהתקליט לא ינוגן בשבתות ובחגים".
צאצאיו: חיים תלמוד, שפרה אשת מנחם גרוספלד.
פרופ, משה שור (רבה הראשי של וורשה)
נולד בפשמישל שבגליציה (פולין), בשנת תרל"ד (1874).
למד בגימנסיה המקומית, השתלם באוניברסיטת ווינה ובבית-המדרש לרבנים.
את עבודתו המדעית-הספריתית התחיל במחקרו הראשון על תולדות היהודים בפולין. ב-1896 פירסם את עבודתו על דון יוסף הנשיא מהמאה השש-עשרה, שהיה לו השפעה רבה על עניני המדינה בתורכיה.
לאחר עבודה זו באה הדיסרטאציה שלו על המשטר הארגוני של יהודי פולין מהתקופות הקודמות עם חיסול ועד ארבע ארצות . פרופ ד"ר מאיר בלבן, גדול ההיסטוריונים בתולדות יהודי פולין, מעיד שעבודה זו משמשת מקור לכל החוקרים של קורות יהדות פולין.
ב-1903 חיבר ספר על תולדת יהודי עיר-הולדתו, פשמישל, עד סוף המאה השמונה-עשרה. ב-1909 הופיע ספרו על זכויות יהודי קרקוב משנת 1765. מתמסר לתולדות המזרח העתיק ולחקר אשור ובבל. משתלם בשפות שמיות ומפרסם מחקרים שונים על התרבות והספרות העברית מימים עברו.
ב-1907-10 הוציא לאור את ספרו ב-3 כרכים על תעודות משפט בבליות עתיקות , שעשה רושם גדול בעולם המדע השמי.
ב-1913 כתב "תעודות הדיון והמשפט האזרחי הבבלי העתיק " ב-1923 חיבר את ספרו "לשאלת האלמנטים השומרים והשמיים במשפט הבבלי העתיק". כתב ספרים נוספים בעברית, פולנית וגרמנית.
ב-1899 נתמנה למורה-דת קבוע בסמינריון הממשלתי בלבוב (למברג), בו נלחם על לימוד התנ"ך בלשון העברית -- ומאבקו הוכתר בהצלחה.
ב-1904 מזמין הוא את כל מורי הדת שבגליציה לועידה ויסד בלבוב יחד עם פרופ בלבן וד"ר ברנרד האוזנר (אביו של הקטיגור במשפט אייכמן. גדעון האוזנר ) את "אגודת המורים בני דת משה של בתי-הספר העממיים והתיכוניים".
עם קום התנועה הלאומית בגליציה הצטרף אליה, בהתמסרו לרעיון הציוני בכל נפשו. כל ימי חייו נאמן לשפה העברית.