בין כתלי החדר הקטן נערכו "ההתיעצויות הסודיות" שבהן השתתפו ראשוני מפלגת "הפועל הצעיר" ומייסדיה.
במשך הזמן עברה לחדר מרווח ב"אטונומיה" בנוה שלום יחד עם שרה ויתקין - שפירא. ה"אוטונומיה", זו היתה חצר גדולה, גדורה מכל הצדדים, שם היה משכנו של בית הספר לבנות, שם גרו גם מורים וגננות.
ממיסדות מפלגת "הפועל הצעיר" והשבועון "הפועל הצעיר" בעריכתו של יוסף אהרונוביץ (ראה כרך ב', עמוד 885). בית הדפוס ההקטוגרפי היה בחדרן. את הגליונות הראשונים, שאך יצאו ממכבש ההקטוגרף היו פרושים על פני הקרקע במרפסת הבית ושם נתייבשו אחרי ההדפסה בעזרתן של תמימה ושרה. גן הילדים בארץ היה בראשית דרכו ומעטים היו הנסיונות במקצוע חדש זה. ואז גמלה תמימה החלטה בלבה שיש צורך לקנות תורת ההוראה בגן הילדים באחד המרכזים שבאירופה. כשנתים עשתה בברלין וישבה על ספסל הלימודים בביה"ס פרבלפסטלוצי.
בשובה לארץ היתה גננת ביפו תל-אביב, חיפה וירושלים (בשנות 1904-48). 44 שנה הורתה בגני הילדים, ותלמידיה הגיעו לאלפים רבים. חיבה יתרה היתה לה להורות בגני הילדים העממיים שבהם למדו ילדים בני עדות המזרח, ביניהם מצאה את עצמה, הכירה בגודל התפקיד של גני-הילדים בארץ.
פשטות וקרבה היו שפוכות בכל הליכותיה עם חברותיה שעבדו אתה במחיצה אחת ועם העובדות במשק הבית. עבודה עצמית והגשמה עצמית. הצוו של תנועת העבודה בארץ - היתה סיסמתה של תמימה בכל שנות עבודתה. רב היה כוח השכנוע שלה בפגישותיה עם האמהות והאבות של בני עדות המזרח, שכנעה אותם במקרים שונים בחיי הילדים או בשאלת תשלום שכר לימוד.
גן הילדים הן היה לא פעם כבן חורג למערכת החינוך בארץ והוא צריך היה לחפש מקורות לקיומו והחזקתו. בהרבה גנים הוכרחו הגננות להירתם בעול הגביה של שכר הלימוד. לגבות שכר-לימוד מבני עדות המזרח, היתה המעמסה הכבדה ביותר שהוטלה על הגננות, ותמימה יכלה לה גם למעמסה זו לשביעת רצונם של כל הצדדים.
בהיותה בירושלים אחרי פירשתה מהעבודה לא היתה בוחלת בשום תפקיד ציבורי המוטל עליה, היתה לוקחת חלק בספרנות ותורנות במועדוני היילים, מבקרת במעברות, ועל אף על גילה מיטלטלת בדרכים בסביבות ירושלים.
כל השנים היתה חברה בהגנה ובמשמר העם.
היתה חברה במרכז הגננות, ובסניף המורים בירושלים.
כעת פנסיונרית מטעם הסתדרות המורים ונמצאת בבית-אבות "ברל" על הכרמל בחיפה.
היא ערה ומתענינת בנעשה בארץ, קוראה עתונות וספרים, מבקרת באספות מפא"י והסתדרות המורים והגננות, משתתפת בטיולים כלליים, עוזרת לפנסיונרים שבבית לרכוש את השפה העברית, מבקרת גם בהצגות וקולנוע ובאה לעזרת הזולת בכל הזדמנות שבאה לידה.
אליעזר שמאלי (סמוליר)
נולד ברויזשטשה (אוקריאינה) בשנת תרס"א (15.8.1901).
לאביו אברהם סמוליר ולאמו גיטל בת יוסף רובינשטיין. קיבל חנוך מסורתי בישיבות לוצק ואודסה. בבית המדרש למורים בירושלים ובמכון לבוטניקה וזואולוגיה בברלין.
ב-28 לאוגוסט 1920 עלה לארץ.
משנת 1923 היה מורה ומנהל בתי-ספר במוסדות החנוך של הסתדרות העובדים הכללית.
בשנת 1928 נשא לאשה את שושנה בת יהודה לוין. עסק בחקר הצומח והחי בארץ.
היה חבר ההגנה משנת 1921.
כתב ספורי ילדים ונוער בעתונים.
פרסם הספרים הבאים: "אנשי בראשית" (הוצאת "שטיבל", ת"א, 1933); "בני היורה" (הוצאת "י. פלר", 1938); "אור הגליל" (הוצאת "טברסקי", 1939); "צפורים בישראל" (הוצאת "מסדה", תשי"ז); "בין שקיעה לזריחה" (הוצאת "יבנה", 1953) ; "לילה במשלט" (הוצאת "יבנה", 1954) ;"בקצה הזרת" (הוצאת "מסדה", תשכ"א); "בצל אילן" (הוצאת "יבנה", 1957) ; "מחזור הצומח והחי" (הוצאת "מסדה", 1965); "בין חרמון וגלבוע" (הוצאת "יבנה", 1955) ועוד.