צה"ל ואת הסימינר הצבאי ונרשמה לאוניברסיטת ירושלים. מפקדת "המכבי-הצעיר" בגדרה, מנצחת על מקהלת "המכבי הצעיר") ; פנחס (תלמיד).
יאיר דיזנהויז
נולד בווארשא (פולין). כ"ו אב תרע"ט (1919).
לאביו שלמה דיזנהויז (ראה כרך ששי, עמוד 2506) ולאמו חיה בת ר' ישראל רוזנפלד מוורשא.
קיבל חינוך מסורתי וכללי. בוגר ביה"ס החקלאי "מקוה ישראל". השתלם באוניברסיטת ננסי בצרפת וקיבל תואר אגרונום.
בשנת 1924 עלה לארץ.
כל השנים חבר פעיל בהגנה.
בשנת 1941 נשא לאשה את אסתר בת אביגדור לחובר. כל השנים היה מנהל את חברת "דיזנהויז בע"מ", נסיעות ותירות.
עשה רבות למען הגדלת התירות מחו"ל לארץ. לשם זה היה מרבה בנסיעות לאירופה, ארצות הברית וכו'.
היה מפקד המשטרה המיוחדת ומפקח משטרת חופים, וגבולות בזמן המנדט.
בהקמת המדינה נתמנה לקצין משטרה. כעבור זמן התפטר וחזר לנהל את משרדו הנ"ל ולעזור לאביו בעבודתו.
בנותיו: נירה, אירית.
יואל (יולי) פריבר
נולד בתל-אביב, י"ח תמוז תרצ"א (3.7.1931).
לאביו אהרן (הפסל. ראה ערכו בעמוד 4673) ולאמו רחל בת אריה ברכיפנד (יוצאת רוסיה, מהחלוצות הראשונות של העליה השלישית).
למד בבית-הספר העממי "נס-ציונה" וסיים חוק לימודיו בבית-הספר העממי בכפר-סבא, שנתיים בבית-הספר "תיכון חדש'" ואחר-כך עבר ללמוד במוסד החינוכי של "השומר הצעיר" (התנועה שאליה השתייך מנעוריו) בבית-אלפא.
כתלמיד בכיתה השביעית התנדב לצבא, לפני מלאות לו שבע עשרה שנה.
נער תמים ונסער, רגיש ולוהט. חי את תקופת ההכרעה בחיי העם במלוא ההכרה. נטה למגמה ההומאניסטית שבמדעי-הרוח. קרא ספרים הרבה, אהב מוסיקה והבין בה (ניגן בכינור), אך את כל זה סילק הצדה, כשהגיעו ימי ההכרעה בארץ. אל הוריו אמר: "אני מוכרח ללכת, בטוב או ברע, ומוטב-בטוב. אני לא אברח, ולא אשאר אחורנית. אל תהיו אידיאליסטים לאחרים ואת בנכם תחזיקו בבית, צעירים ממני הלכו..." קו זה של הקרבה עצמית טבוע היה באופיו. בגיל חמש עשרה, ברוכבו פעם על אופניים וקרוב היה לפגוע באשה זקנה, שנקרתה לו בדרכו, הטיל את עצמו הצדה ונפצע קשה, כדי שלא לפגוע בזקנה.
התגייס בתחילת יוני 1948. סיים קורס לאלחוטאות. רצה להיות בפלוגת-ים (פלי"ם) ושאף לתפקידים נועזים.
ב-18.7.1948 התנדב למשימה הרת-הסכנות של פורצי דרך בית-עפה, שרוב חבריו למשימה נפלו בה, והוא בתוכם.
בן שבע עשרה ושבועיים היה במותו, מותגיבורים. נטמן בבית-הקברות בנחלת-יצחק, בחלקה הצבאית.
נזכר בספר "יזכור" (הוצאת משרד הבטחון, המחלקה להנצחת החייל, 1956) וב"גוילי אש" בעריכת ראובן אבינועם (גרוסמן), 1952. בספר זה פורסם ציורו "אגרטל-פרחים", כי גילה נטייה לציור, וציוריו עוררו תשומת-לב.