במגדיאל, חבר הנהלת מפעל המים "המרוה'', מזכיר אגודת "אשכול", חבר וגזבר ועד ההורים של ביתהספר היסודי במקום, חבר הועדה המיעצת של מס ההכנסה, ממנהלי הישיבה על-שם הרב דב מעיני ז"ל במגדיאל.
בר-אוריין ובקי בשפה העברית וספרותה.
צאצאיו: בלה, אשת בנימין פורת (חברת קיבוץ "שדות ים", מנהלת המשק), יצחק (חבר "אגד"), ישראל (פקיד ב"בנק לאומי לישראל" בחדרה), אילנה (מורה).
נכדיו; רונית, חגי, עמיר, דליה, יואב, מיכל, איתי.
אריה ליור
נולד בבנדין (פולין) בתרס"ו (37.7.06).
לאביו קלמן ולאמו לאה בת אלתר קופרמינץ. מוצאו ממשפחה מכובדת ומסועפת, אשר בניה הועידו עצמם לעסקנות פוליטית ולפעילות ציונית וציבורית. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
אם-כי גדל בבית הורים אדוקים (אביו היה כחסידי האדמו"ר מגור, מנאמני "אגודת ישראל" ומפרנסיה בקהילת בנדין) התמכר כולו, כיתר אחיו, לרעיון הציוני, שלמענו עשה רבות עוד בשחר-נעוריו בהצטרפותו לאגודת הנוער "השחר".
עם קום תנועת הנוער החלוצית "גורדוניה" בפולין, בראשית העשרים, נרתם לייסוד הסתדרות זו בעירו ובסביבתה, שהיתה מהמבוססות ביותר כפולין הקונגרסאית, ובה פעל גדולות.
כאין לו האפשרות להמשיך ב"גורדוניה", שתבעה מחבריה יציאה להכשרה, הגשמה עצמית ועליה לארץ ישראל, התמסר אחר-כך למפלגת העבודה הציונית "התאחדות" ובמיוחד לתנועת הנוער שלה "וויתקיניה". אשר נוסדה בפולין בשנות השלושים. היה מהעושים והמעשים ביותר בתנועה זו, השתתף בועידותיה ובמוסדותיה המינהליים. לא היה מוסד ציוני בקהילתו, שמקומו לא יכירנו.
בפרוץ מלחמת העולם השניה המשיך, למרות האיסור המוחלט והסכנה הכרוכה בכך, בפעלות ציונית, והפעם ב"חווה החקלאית". ששימשה במחתרת, אשר הוא עמד בראשה יחד עם פעילי הסתדרויות נוער ציוניות אחרות. ב"חווה החקלאית", במחתרת המוסווית, ביקרו שליחי המפקדה הראשית בווארשה "אי"ל" (ארגון יהודי לאומי) - מרדכי אנילביץ ואליעזר גלר ויחד התוו תכניות-סתר לרכישת נשק ולמרד בנוגשים הנאצים, אולם על סף התפרצות המרר חוסל גיטו בנדין, יהודיו האחרונים גורשו לאושוויץ ונידונו למוות בכבשני-אש.
היה בין המעטים. שהצליח להחלץ ממלתעות הסרדיוטים הגרמניים, בקבלו מועד-ההצלה בשווייץ (בזכות פעילותו הציונית לשעבר) דרכון כאזרח מדינה דרום-אמריקאית ונשלח למחנה של נתיני חוץ - טיטמוניק שבגרמניה (1943) - וכך ניצל.
בהשלחו ל"אינטרנירונגס-לאגער" (מחנה מעצר) עלה בידיו להציל ילד (רישעק זרומפף, כיום בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, שהוכתר בתואר דוקטור למתימטיקה), אשר הוריו ניספו, והוא אימצהו כבן.
כ-1944 נשלח מהמחנה טיטמוניק לאפריקה עם טרנספורט של חילופי-שבויים ובשלהי שנת 1945 הגיע לחוף-מבטחים, לארץ ישראל.
מקצת מתולדות יהודי בנדין בעת הכיבוש הגרמני וקורות המחתרת של הנוער הציוני-החלוצי בבנדין השדודה, הוא מספר במאמר "אשר לא "יישכח", שפורסם בספר "פנקס בנדין" (תל-אביב, 1959) מוקדש לקהילתו הנכחדת.
ב-1948 נשא את הדסה (הלה) בת קופל צוקר. כבואו לארץ עבד בועד הפועל של ההסתדרות העובדים, לכתחילה במחלקת "החלוץ" והנוער, בראשותו של פנחס לבון (ראה כרך ד' עמוד 1806) ולאחר-מכן כמנהל-ספרים במרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות.
המשפט של ראש המשטרה היהודית ב"יודנראט" של בנדין, שהתנהל זמן ממושך בבית-המשפט המחוזי