שהגיעו לשווייץ, ועמדה לימין בעלה בפעילות הציבורית שם. נפטרה בתל-אביב, ט"ז באדר. תשכ"ג 1963, 3. 12).
עם גירוש היהודים, אזרחי פולין מגרמניה הנאצית לארץ מוצאם (1938), היה בעסקנים המסורים להקלת מצוקתם של אחים נרדפים. כאשר מרכז הסוחרים היהודים בוורשה הכריז חרם על סחורות גרמניה, עם עלית היטלר לשלטון, היה מראשוני המחרימים את התוצרת הגרמנית, אם-כי רוב לקוחותיו היו גרמנים ופולנים.
בבנדין התגורר ושם תפס עמדה חשובה בחיי הצבור הכלכליים, בהשתייכה למוסדות שונים והיה חבר ההנהלה של הבנק היהודי "באנק ספולדז'אלטשי" המקומי.
חדור הכרה לאומית. תרם ביד נדיבה לקרנות הציוניות ולמוסדות תרבות עבריים ויהודיים ולמפעלים פילנטרופיים. שתי בנותיו נתחנכו בגימנסיה העברית-הפולנית "יבנה" בבנדין ובתנועת "הנוער הציוני".
בשנים 1934 ו-1939 ביקר בארץ ישראל, בה קשר עוד אז את עתידו, ברוכשו לו כאן פרדס ואדמות.
כאשר בשנת 1938 ביקר פרופיסור מרטין בובר (ראה ערכו בכרך רביעי עמוד 1983) בבנדין, בשליחות האוניברסיטה העברית בירושלים, תרם אחד מבתיו הגדולים לאוניברסיטה, שהכנסותיו תוקדשנה כתמיכה לעשרה סטודנטים מיעוטי-יכולת. ההעברה נרשמה חוקית במחלקת מטבע זר בוורשה, אך פרצה המלחמה ושמה קץ לכל (לאחר המלחמה הולאם כל הרכוש בפולין על-ידי הרשות).
בתחילת המלחמה (1939) נלקח על-ידי הגרמנים כבן-ערובה יחד עם כמה עשרות אזרחים מכובדים ושוחרר כעבור שבועות אחדים.
באפריל 1940 הצליח לצאת את פולין הכבושה והגיע עם משפחתו לשווייץ, משם השיג אשרתכניסה. בא מיד בקשרים עם ד"ר אברהם זילברשיין בגנף, נציג "רליקו" (הועד להגשת עזרה ליהודי אירופה), עם סאלי מאיר מסנט-גאללען, בא-כח ה"ג'וינט" בשווייץ, עם לייב פלדשטיין בציריך, נציג ועד העזרה ליהודי פולין, ועם אישים ומוסדות שונים והזעיקם להיחלץ לעזרה מידית.
ועד העזרה מינה אותו בתור מנהל המגבית לטובת יהודי פולין בלוזאן והסביבה, שהצליחה במלואה. כל הסכום, שנאסף נמסר לרשותו בשביל יהודי זגלמביה. רכש מצרכי מזון בפורטוגל ומשם נשלחו מאות חבילות מזון לזגלמביה בשביל זקנים, חולים וילדים ולמכריו במקומות אחרים בפולין, בין אלה ד"ר טולו נוסבנלאט , הביוגראף הנודע של ד"ר הרצל , שהיה פעיל בגיטו וורשה ונרצח בשנת 1943.
שלח חבילות מזון מארצות דרום אמריקה לחיילים יהודיים מפולין, בעלי דרגות גבוהות, שהיו מוחזקים כשבויים במחנות גרמניים.
ב-1944 נתמנה מטעם הסוכנות היהודית בירושלים בחבר "ועד ההצלה" בגנף.
באמצעותו הועברו מכתבים של בני-עירו ומכריו בפולין דרך שווייץ הנייטראלית, למשפחותיהם בארץ ישראל ובארצות אחרות. כן דאג להשגת פספורטים ממדינות דרום-אמריקה לבני-משפחתו וידידיו בפולין, שאחדים מהם אמנם ניצלו. את המכתבים, תעודות. תמונות ומיסמכים חשובים רבים, שנותרו בידיו מהתקופה ההיא, הוא מסר לגנזך של "בית לוחמי הגיטאות על שם יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד" ול"יד ושם".
בלוזן היה בא לבית-החולים וחילק לחולים מבין הפליטים, שהספיקו לחתור לשווייץ, מזון נוסף, אשר היה מוגבל וחולק לפי כרטיסים מיוחדים.
עמד בקשרים עם "הועד של האינטלקטואלים", בראשותה של פאני זילברשיין, שמתפקידו היה לעזור לאנשי-רוח יהודיים, בהגיעם לשווייץ.
ביזמתו הוקמה חוה חקלאית בשווייץ בשביל פליטים צעירים, שפניהם מועדות לארץ ישראל לאחר המלחמה. בחווה זו נפתחו גם מחלקות למלאכה, בתמיכתו של ד"ר אהרן סינגלובסקי, מנהל "אורט" בגנף.
לאחר המלחמה, בהינתן היכולת של עזרה כספית לפולין, השיג כסף מד"ר זילברשיין ונתן שוולב (מפעילי ועד ההצלה של הסוכנות היהודית, "החלוץ" והסתדרות העובדים בשווייץ) והעביר באמצעות המזכירה הראשונה בצירות הפולנית בברן, פולה בורן (יהודיה, כעת פקידה בכירה בג'וינט בגנף) לפולין והכסף נמסר לידי צביה לובטקין (ממארגני המחתרת החלוצית בפולין, ממקימי "ארגון יהודי לוחם" וחברת מיפקדתו, מלוחמי גיטו ווארשה. ניצלה, כעת חברה "בקיבוץ לוחמי הגיטאות").
ב-1948 יצא ללונדון בפקודתו של ד"ר זילברשטיין, ושם השיג בעזרתו של בן-עירו