בעולמות העליונים של ספרות ואמנות. חוג הפועלים ברחובות היה אז קטן, נצטרפו אליו כמה וכמה צעירים מבני האכרים, אבל עולמם הרוחני היה עשיר. אנשי החוג הזה נתאספו לעתים קרובות ושוחחו על ספרים וספרות. פופולרית מאוד היתה אז השפה הרוסית ובאין ספרים עברים במדה מספקת, הרבו לקרוא ספרים רוסים שהופיעו ונתקבלו לארץ, דברו והתוכחו על הספרים ומשפטה של דבורה היה קובע על ספר או סופר. כשהציגו ברחובות בכחות עצמיים את המחזה: האחות הבכירה של שלום אש לקחה דבורה חלק בהצגה זו. כשהתרבו מחלות שונות בין הפועלים, נוסדה ברחובות חברת לינה כדי לטפל בחולים, כי קפת-חולים לא היתה קימת עוד אז בארץ. דבורה היתה כעין האחות הראשית ובאהבה ובמסירות אין קץ שמרה על החולים וטפלה בהם.
מפנה רב בחייה של דבורה חל, אחרי נשואיה עם צבי גדליהו סוחובולסקי (ראה כרד א' עמוד 200) שניהם מצאו עבודה בפרדסים, אך דבורה לא יכלה לצערה הרב להמשיך הרבה זמן בעבודה מטעמי בריאות, העבודה בפרדסים היתה יותר מדי קשה עליה. היא טפחה את קן ביתה, שהיה מסודר יפה ומלא חן ושימש בית ועד תמידי לפועלי רחובות. מי מאנשי העליה השניה שבאו לרחובות, לפני מלחמת העולם הראשונה, וביקרו בביתם של משפחת סוחובולסקי נתקבלו בסבר פנים יפות ובהגשת כבוד ביד רחבה ובעין טובה, באין בית צבורי לפועלים. ישיבות ועד הפועלים היו תמיד בבית זה ולעתים קרובות אף אספות כלליות של פועלים.
דבורה לא יכלה כאמור לעיל, להשתלב בעבודה מטעמי בריאות, אבל היא העריצה את תנועת הפועלים הצעירה שנטלה לעצמה את עול כבוש העבודה, היא קבלה ברצון ובאהבה את חומרת החיים להתקיים על העבודה משכר נמוך של גרושים מעטים ליום והסכימה מתוך הכרה גמורה והחלטה נחושה, שאסור לקבל שום עזרה מהצד וצריד להסתפק ולהתקיים אך ורק מהכנסה זעומה של עבודה. אולם מה גדלה שמחתה, כאשר נמצא מגרש פנוי בהתחלת מלחמת העולם הראשונה ובעלה התחיל לגדל ירקות. זה היה הנסיון הראשון לטפח משק עזר חקלאי זעיר. היא השקיעה מרץ רב בגנה ובגאוה ובספוק רב היתה מכניסה הביתה מלוא הטנא מתנובת אדמתה.
כשהופיע הארבה בשנת 1915 בארץ והשתער גם על הגינה, נלחמה דבורה בו בחירוף נפש לגרשו ולהרחיקו, אד לא הצליחה להתגבר עליו והצילה רק ערוגה אחת שעמדה בירקותה, כמו אי פורח בלב השממה מסביב. היא לקחה חק ימים רבים עם כל הפועלים ברחובות לגרש את הארבה מהפרדסים.
לא היתה לה נטיה לעסקנות צבורית. היא יותר מדי אינדיבידואלית ומכונסת בתוך עצמה. נטיה זו היתה טבועה באפיו של בעלה והוא התמסר בכל לבו לעבודה צבורית.
אחרי ימי עבודה קשה ומפורכת, הקדיש שעות רבות בערבים שלא על מנת לקבל פרס להקמת מוסדות פועלים ברחובות ומחוצה לה והיה גם חבר ועד המושבה ברחובות.
בינתים גדלה המשפחה ושלשה ילדים קטנים היו בבית וכמעט כל העול של גדול הילדים נפל עליה. היא קבלה באהבה ובהבנה רבה את הטורח הזה כדי לאפשר לבעלה להיות שעות רבות מחוץ לבית ולמלאות את חובתו לצבור, חלקה אפוא בתועלת הצבור מעמלו של בעלה היה לא פחות משלו.
כשלשים שנה עסק צבי בעזרתה בכיבוש העבודה העברית במושבה ולמעלה משלשים שנה נמצאת המשפחה בהתיישבות בכפר-ביל"ו. גם בהתישבות היתה דרכו של צבי, כפי שהתוה לו מראש, שהיא צריכה לקום אך ורק ע"י עבודה עצמית, בכחות עצמיים מבלי לנצל את הזולת. עקרון זה קודש בכל חומרתו ע''י המשפחה בעזרתה. עד היום בגיל שיבה צופה הליכות ביתה ועוזרת גם לבעלה בסדור המשק החקלאי הזעיר שנותר להם.
צאצאיה: זאב סוחובולסקי (ואשתו לאה לבית טננבוים): יוכבד אשת יהונתן כנרתי; נירה אשת יוסף פירקנר .
3 נכדים ו-4 נכדות.
יהודה ליב בייטל
נולד בעיר רוססוש, ע"י ביאלא-פודלסקה (פולין) בט"ז טבת תרס"ד (4.1.1904).
לאביו ר' בנימין בריעה (מאנשי הח"ן המקובלים המפורסמים במחוז לובלין ובין חסידי רדזין). ולאמו מנוחה מינדיל בת ר' יהודה לייב רוזנבוים (נכדת ר' שלמה'לה רוססושר הימלפרב , חותנו של ר' אברהם'לה פוריסובר זצ"ל המפורסם).