פעל בארגון "עמיגדירעקט" (מוסד מאוחד להגירה) וביקר בעניניו בשנים 1923-4-5 בכמה ארצות של דרום-אמריקה.
ב-1925 עשה בפולין והופיע בעריה החשובות בסידרת הרצאות.
בשנות העשרים נטש את מפלגת "פאלקס-פארטיי" והתקרב לתנועת-העבודה הציונית.
ב-1925 התישב בריגה ושם ערך יחד עם ד"ר יעקב הלמן את העתון היומי "פרי מארגען".
הצטרף "לסוכנות היהודית" עם היווסדה בציריך (1929), לאחר הקונגרס הציוני, ונבחר למועצה משלה.
ב-1930 השתתף בקונגרס למען ארץ ישראל העובדת, בו נשא הרצאה "היהדות באירופה המזרחית וארץ ישראל העובדת". נתקבל בקורת-רוח על-ידי כל צירי הקונגרס, בגלל "וידויו" הציוני, בחוזרו לצור-מחצבתו, לציונות.
ב-1935 עלה לארץ, דבק בה באהבה, התערה בכל חוויותיה, נקלט בשדה תרבות ורוח, הרצה בעברית והשתתף בכתבי-עת שונים: "דבר", "הפועל הצעיר", "העולם", "במה" ועוד.
פעיל ב"מפלגת פועלי ארץ ישראל" ("מפא"י") ושימש כסגן-מנהל ארכיון-העבודה של ההסתדרות העובדים ופעיל במוסדותיה.
ב-1938, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, ערך מסע באירופה.
עוד בחוץ-לארץ גילה פעילות פובליציסטית, בכותבו בעתונים רבים: דער יידישער פראלעטאריער", "דער נייער וועג", "דאס וארט", "דער פריינד", עוד ועוד.
מבחר מסותיו הפובליציטיות לוקטו בשני קבצים בשפת יידיש, בשם "ערך-גייסט" ("רוח-האדמה"). שהופיעו בקיוב (1918) ובריגה (1932). ב-1918 חיבר חוברת "פעאדאליזם און די מלוכה-אידעע" - ("הפיאודליזם ורעיון-המלוכה"). לאחר הפוגרומים בקהילות ישראל ברוסיה על-ידי חיילות דניקין הוציא ספר "גזירת דניקין". תירגם ליידיש את חיבורו של נתן נטע הנובר "יוון מצולה", בו תוארו התלאות והפורענויות של היהודים בפרעות חמלניצקי (גזירות ת"ח-ת"ט).
כתב ספר על הגירת היהודים ועל הישובים היהודיים בדרום-אמריקה.
בארץ תירגם ליידיש את קובץ "השומר" ואת המבוא של ברל כצנלסון לאוסף כתבי ד"ר נחמן סירקין - "אחד במערכה".
נפטר בתל-אביב, כ"ו שבט ת"ש (5.2.1940). (מ. ה.)
רחל פיגנברג - אמרי
נולדה בעיירה ליובאן (מחוז בוברויסק, פלך מינסק שברוסיה הלבנה) בשנת תרמ"ה (1885).
לאביה דב בער (מלמד, מקובל, בן רב העיר מוסמך לרבנות, אך לא שימש בה והעדיף להיות מורה למען הקניית תורה ודעת לילדי ישראל) ולאמה בת אחותם של הסופרים האחים זלמן אפשטיין וד"ר יצחק אפשטיין (ראה כרך א', עמודים 799 ו-822).
נתיתמה בגיל רך. לאחר מות הוריה החלו דודיה לספל בחינוכה, בהביאם אותם לאודיסה, שם למדה אצל מורים פרטיים ובבית-ספר כעבור כמה שנים של השתלמות קיבלה תעודת-מורה להוראה.
ב"פנקס סלוצק ובנותיה" כתבה על עיירתהולדתה ומשפחתה ועל מכתבי דודה, אחי אמה, יצחק אפשטיין , מארץ ישראל לגולה, וכל מכתב, כדבריה: "היה עובר מיד ליד על פני-העיירה וכפרי הסביבה עד שהפך קרעים-קרעים והכתב טושטש לגמרי".
לראשונה עלתה לארץ בשנת 1924 אך כעבור שנים אחדות חזרה לחוץ-לארץ. ביקרה בכמה ארצות אירופה וגרת שנים מספר בפולין.
בתחילת שנות השלושים עברה כמעט על כל ערי פוליו ועיירותיה במסע הרצאות ספרותיות וארצישראליות, שהיו לחוויה למאזיניה ולקוראיה. רשמים הזכרונות ממסעותיה פירסמה בשבועון ההסתדרות הציונית העולמית "העולם" (1944), בשם "מה שהיה".
עלתה לארץ לישיבת-קבוע בשנת 1933 ועברה לכתיבה בעברית. את דברה העברי המקורי הראשון פירסמה עוד קודם לכן ב"העולם" (1929) בשם "שונא נשים".
משהו על עצמה היא מדברת בכתב-העת היידי ,היימיש" לשעבר, שהופיע בתל-אביב, בעריכת הסופר משה גרוסמן המנוח.
מעודדת על-ידי סופרים ואנשי-עט שונים, ביניהם ח. נ. ביאליק, החלה למשוך בשבט-סופר בשחרעלומיה.
ספרה הראשון "קינדער יארן" ("שנות הילדות"), שראה אור בוורשה (1910), שאוב ממעמקי ההווייה